בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 97 / 2998
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער ות : 1. עירית חולון
2.הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון
נגד
המשיבים : 1. אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ
2.אחאב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ
3.חברת תל חולון בע"מ
ערעור פסלות שופט על ה חלטתו של בית המשפט
המחוזי בת"א-יפו מיום 7.5.97 בת.א. 536/93
שניתן על ידי כבוד השופט צבי מ. הכהן
בשם המערערות: עו"ד אילן שביט; עו"ד אבנר פניצ'וק
בשם המשיבות: עו"ד גרשון דרנס
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' מ' הכהן) שדחה את בקשת המערערות, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 563/93.
1.בין המערערות לבין המשיבות נכרת בשנת 1980 הסכם שעניינו בניית שכונת קרית בן גוריון בחולון. במסגרת הסכם זה התחייבו המשיבות, בין היתר, לשלם דמי השתתפות בהקמת מוסדות חינוך בשכונה. לימים הגישו המשיבות תביעה נגד המערערות ובה דרשו את השבת כספי האגרה ששולמו על-ידיהן, משום שלטענתן הפרו המשיבות את התחייבותן לגבות דמי השתתפות כאמור גם מיתר בעלי הקרקע בשכונה. במסגרת תביעה זו ננקטו ההליכים נשוא הערעור שבפני.
2.במסגרת הדיון בתביעה התקיימו מספר דיונים מקדמיים. לטענת המערערות חיווה בית המשפט דעתו, במהלך ישיבות אלה, באופן חריף ובוטה כנגדן וגילה דעתו, כי יפסוק לטובת המשיבות. בדיון שנערך ביום 7.5.97 (בטעות נרשם 7.7.97) נרשם בפרוטוקול מפי בית המשפט:
"בישיבות קודמות וגם בישיבה זאת הבעתי את דעתי שלכאורה נראה לי שהעיריה נהגה מבחינה ציבורית באופן פסול והתנהגותה כמוה כמי שגובים "דמי חסות". לכאורה נראה מתוך ההסכם שכותרתו היא "פרוטוקול" שהתובעות לא היו חייבות לשלם את "האגרה" או את הסכום שהעיריה דרשה מהם לשלם. אמנם בהסכם נאמר שהדבר נעשה "מרצונם הטוב" של התובעים כמוהו כמו אלה המשלמים "דמי חסות" אף הם תחת לחץ ואיומים משלמים "דמי חסות". לכאורה נראה כי העיריה לחצה על התובעות להסכים מרצונם לשלם את הסכומים שהסכימה לשלם עפ"י ההסכם ולא זו בלבד אלא שהיא הודיעה שהיא תעשה כל מה שביכולתה לגבות "דמי חסות" כאלה גם מאחרים כמו אותם אלמנטים שליליים הגובים "דמי חסות" כתוצאה מאיומים ולחץ. האיומים והלחץ במקרה הנדון כאן נראים לכאורה בכך שהעיריה לא היתה מוכנה לתת היתר לבניה אלא אם כן ישולמו אותם "דמי חסות".
באותו דיון ביקשו המערערות, כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליך. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו:
"הדגשתי לא אחת כי הדעה שאני מביע היא רק לכאורה כפי שהדבר עולה מכתבי הטענות. היום פרש ב"כ הנתבעות יריעה שאינה נזכרת בכתבי הטענות ושאולי יש ביריעה זו דברים היכולים לשמש הגנה טובה...הדברים שנאמרו ע"י ביהמ"ש בפתח הדיון יכולים כמובן להשתנות אם ביהמ"ש יקבל את הטענות שמעלה ב"כ הנתבעות. בינתיים - ואם אתעלם מהדברים הנוספים הנ"ל שהעלה היום ב"כ הנתבעות ושגם הם כשלעצמם לא היו ברורים די צרכם - איני רואה צורך לשנות מהדברים שנאמרו בפתח הדיון."
3.בערעור שבפני טוענות המבקשות, כי נוסף להתבטאויותיו אלו של בית המשפט, שמצאו מקומן בפרוטוקול הדיון, התבטא בית המשפט לא פעם באופן חד משמעי כנגדן, העלה מיוזמתו את הטענה, שלא נטענה בכתב התביעה, כי ההסכם נגוע בכפיה והשיב לטענת המערערות, כי המשיבות לא העלו טענה זו במלים "אז הם יתקנו". לטענת המערערות, מצביעות התבטאויות בית המשפט על כך שגיבש לעצמו דעה באשר לנסיבות העובדתיות של כריתת ההסכם, וזאת בטרם הובאו בפניו ראיות. לפיכך, טוענות המערערות, הוכח דבר קיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים, המצדיק את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בהליך שלפניו.
4.המשיבות מתנגדות לקבלת הערעור. לשיטתן, מעוררת התביעה שאלות נכבדות של אי-חוקיות שבית המשפט אינו יכול להימנע מהתייחסות אליהן, אפילו מצריכה התייחסות זו שימוש בביטויים קשים. עוד טוענות המשיבות, כי בית המשפט הדגיש, כי הוא מחווה דעה לכאורית, וכי דעה זו עשוייה להשתנות נוכח הראיות שיוצגו בפניו.
5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני החלטתי לדחות את הערעור. כבר חיוויתי דעתי בעבר, בהתייחס למבחן "האפשרות הממשית" הנהוג בכל הנוגע לפסלות שופט, כי :
"מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור").משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות ( IMPARTIAL ). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות ( קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט "נעולה" ואין הוא "פתוח" לשכנוע ולשינוי. כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכתלי בית-המשפט, יש בהם כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט "נעולה" בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו." (בג"צ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח (3) 573)
במקרה שבפנינו סייג בית המשפט באופן מפורש את דבריו והגדירם כלכאוריים. בית המשפט אף הוסיף וציין, כי אם יובאו בפניו טענות נוספות וחדשות, מן הסוג שהעלו המערערות במהלך בקשת הפסילה, ישקול טענות אלו לגופן ויתן את הכרעתו בהתבסס עליהן. בנסיבות אלו, אין לומר, כי מנוי וגמור עם בית המשפט להכריע בסכסוך שבפניו בדרך זו או אחרת וכי דעתו נעולה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ז בסיון התשנ"ז
(22.6.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97029980.
A01
/דז/