ע"א 3004/10 הועדה המקומית לתכנון ובניה , יבנה נ. קרן נחום

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ע' ברון) חייב את המבקשת, בפסק דין מיום 4.3.2010, לשלם למשיבה 1 (להלן – המשיבה) סכום של 303,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.95. כן חוייבה המבקשת לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ש"ח. פסק הדין עסק בנושא הנזק, לאחר ששנים מספר קודם לכן נקבע בהחלטה דבר אחריותה של המבקשת. בעקבות אותה החלטה (שסווגה אף כפסק דין לגבי בעלי דין אחרים) הגישה המבקשת ערעור (ע"א 1416/06) ובקשת רשות ערעור (רע"א 1084/06). הטיפול בהליכים אלה הושהה. עתה, משניתן פסק הדין שסיים את המחלוקת כולה הגישה המבקשת ערעור ויחד עימו בקשה לעיכוב ביצועו של החיוב הכספי שהושת. הבקשה שבפניי הינה הבקשה לעיכוב ביצוע וזאת לאחר שבית משפט קמא דחה בקשה דומה.

2.

במסגרת הבקשה מעלה המבקשת השגות על הטלת האחריות עליה ועל שיעורו של הנזק בו חוייבה היא לשאת. כלומר, הטענה היא שסיכוייהם של הליכי התקיפה הערעוריים הינם טובים. כמו כן נטען, כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו שפיר. על כן גורסת המבקשת, כי היה וסכומו של פסק הדין ייפרע לידי המשיבה והיה ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא תוכל המבקשת לגבות חזרה את הסכום שיגיע לה.

3.

איני סבור שניתן לומר כי סיכויי הערעור הם כה מרשימים עד שדי בכך על מנת להצדיק עיכוב ביצוע. בדיקה מעמיקה של סיכויי הערעור אינה מעשית ואינה נדרשת שעה שבוחנים בקשה לעיכוב ביצוע. הבדיקה נעשית, מטבע הדברים, במבט על ובלא בחינה דקדקנית. רק אם בית המשפט מגיע למסקנה הטנטטיבית כי הסיכויים טובים מאוד, לכאן או לכאן, ראוי שיתחשב בנתון זה. עיקר הדגש צריך להיות מושם על מאזן הנוחות ועל השאלה האם ניתן יהיה להחזיר בלא קשיים גדולים ורבים את הסכום הפסוק היה וערכאת הערעור תחליט לקבל את הערעור (באופן מלא או חלקי). בהקשר זה יש ליתן את הדעת, כמובן, למצבו הכלכלי של הזוכה, היא המשיבה.

4.

בכל הנוגע למצבה הכלכלי של המשיבה סומכת המבקשת על תצהיר של חוקר פרטי. כמו כן מפנה המבקשת לנתונים שונים הנוגעים למצבו הכלכלי בשנת 1993 (!) של בעלה המנוח של המבקשת. הבעל המנוח, הוא הניזוק המקורי, הגיש תובענה דומה בשנת 1993.

מן התצהיר של החוקר הפרטי עולה כי למבקשת, שהינה ילידת שנת 1938, אין רכוש מסוג נדל"ן או כלי רכב, היא אינה עובדת ומתקיימת מקצבת זקנה. בתשובה שהוגשה על ידי המבקשת לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע אין היא מתמודדת באופן ממשי עם הטענה כי מצבה הכלכלי אינו שפיר. התשובה אף לא נתמכה בתצהיר. מיותר לומר, שאין כל משמעות כיום לנתונים באשר למצבו הכלכלי של בעלה המנוח של המשיבה לפני כ-17 שנים.

5.

טענה נוספת שמעלה המבקשת היא כי תשלומו של הסכום שנפסק יחייב לבצע קיצוץ בתקציבה של המבקשת ושל עיריית יבנה (משיבה 2) וכי יש לאשר זאת במוסדותיה של העירייה. עוד נטען כי עקב תשלום הסכום ייפגעו השירותים הניתנים לתושבי יבנה.

הטענה האמורה הינה טענת סרק וטוב הייתה עושה המבקשת אילמלא העלתה טענה זו. מיותר לומר שפסקי דין צריך לכבד. הסכום העדכני של פסק הדין הוא כמיליון ש"ח. המבקשת נמנעה מלציין מהו סכום תקציבה השנתי שלה ומהו תקציבה של עירית יבנה. ניתן להניח שסכום של מיליון ש"ח אינו סכום משמעותי ביחס לתקציב. על כן אף קשה להאמין, ונזהר אני בלשוני, כי השירותים הניתנים לתושבי העירייה ייפגעו בשל כך שיהא צורך לפרוע חיוב בסכום של מיליון ש"ח שהושת בפסק הדין.

6.

משאמרנו מה שאמרנו באש לטענה בדבר ההשלכה של תשלום מיליון ש"ח על תקציב העירייה ותקציבה של המשיבה חייבים אנו לחזור ולהתמקד בנושא מצבה הכלכלי של המשיבה. נראה, כי אכן עלולים להיווצר קשיים לא מעטים בגבייתו של הסכום שנפסק היה והערעור יתקבל. מנגד, יש ליתן משקל נכבד לכלל לפיו לא יינתן עיכוב ביצוע, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי, אלא במקרים חריגים. דעתי היא שהאיזון הנכון יימצא במקרה זה בעיכוב חלקי של פסק הדין. המשיבה הציעה באופן חלופי לדחייה מוחלטת של הבקשה ששליש מן הסכום הפסוק ישולם לה ואילו היתרה תופקד בידי פרקליטה. הצעה זו נראית לי סבירה וראויה.

7.

אשר על כן, הנני נעתר לבקשה באופן חלקי כך ששליש מן הסכום הפסוק ישולם למשיבה ואילו היתרה תופקד בידיים הנאמנות של פרקליטה, שידאג כמובן לשמירת ערכו של הסכום שיגיע לידיו. אין צו להוצאות.

שלושת ההליכים התלויים בבית משפט זה יידונו יחדיו.