ע"א 3023/05 מוחמד יוסף עאצי נ. רוני שטופר

חלקי

השופטת מ' נאור :

ההליכים שלפנינו הם ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה שולמית וסרקרוג ). בבסיס כל ההליכים עומד אירוע מצער בו נפגע מוחמד עאסי בהיותו נער. בדיון שהתקיים בפנינו התרשמנו כי ניתן להגיע לפתרון הסכסוך בדרך של הסכמה וכך הצענו לצדדים. משלא צלחה דרך זו נדרשת הכרעה בטענות הצדדים. ואולם, כפי שנרמז בדיון, הכרעתנו תעשה בשני שלבים. תחילה יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לגביית עדויות, לאחר מכן יינתן בבית המשפט המחוזי פסק דין חדש, ורק אחר כך יתבררו שאר הסוגיות העולות מן הערעורים.

העובדות

1.

ביום 18.9.1990 התלווה מוחמד עאסי, בן 17 באותו זמן (המשיב 1), לאביו (המשיב 2) יוסף בעת שזה עסק בהדבקת שטיח בחנות בבני ברק. האב הוזמן לביצוע העבודה על ידי שני שותפים: שטופר וסקוניק (המשיבים 3 ו-4; להלן: המזמינים), שהחזיקו בחנות וביצעו בה עבודות שונות במטרה להסב אותה לחנות בגדים. האב והבן לבית עאסי נכנסו לחנות באמצעות מפתח שנתנו להם המזמינים והאב החל בעבודת הדבקה שכללה שימוש בדבק מגע. בשלב מסוים הגיעו לחנות גם עובדי חברת טכנוספירה (המערערת 1) שהוזמנו אף הם על ידי שטופר וסקוניק לצורך התקנת מוטות תלייה לבגדים. עובדי טכנוספירה החלו בעבודתם, ובנקודת זמן מאוחרת יותר, עת היה יוסף עאסי מחוץ לחנות, התלקחה אש בסמוך לאיזור העבודה של הדבקת השטיח. כתוצאה מניצוצות שעלו מן השימוש במכשירים חשמליים. מן ההתלקחות נפגע מוחמד עאסי ונכווה. בגין אירוע זה הגיש מוחמד עאסי תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד המזמינים, כנגד חברת טכנוספירה וכנגד חברת הביטוח מנורה, שביטחה את חברת טכנוספירה. בכתב התביעה טען מוחמד עאסי כי ההתלקחות בחנות נגרמה עקב ניצוצות שנבעו מעבודות חיתוך וניסור של עובדי טכנוספירה וכי ביצוע עבודה זו בסמיכות לעבודת ההדבקה הינה בגדר רשלנות המטילה על טכנוספירה אחריות לנזקו (גרסת הניסור). בנוסף טען עאסי כי המזמינים אף הם אחראים כלפיו בשל חובתם לפקח על העבודות המתבצעות בנכסם. עאסי טען כי על הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף והוצאות נלוות, בגין הפסד השתכרות עקב הנכות שנגרמה לו ובגין כאב וסבל. לאחר הגשת התביעה הגיש סקוניק, אחד המזמינים, וכן טכנוספירה ומנורה הודעת צד ג' לאביו של מוחמד. בהודעה נטען כי האב אחראי לנזקו של הבן כיוון שפעל ברשלנות בעת ביצוע עבודת ההדבקה. לגרסת עובדי טכנוספירה, אליה הצטרפו הנתבעים, הדליקה פרצה מעישון סיגריה על ידי התובע או אביו (או שניהם) בסמוך לקופסאות הדבק (להלן – גרסת העישון). בנוסף נטען בהודעת צד ג' כי מוחמד עאסי היה באותה עת עובד של יוסף עאסי, ועל כן האחריות על הנזק שנגרם לו בעת העבודה נופלת על האב ולא על מזמין העבודה.

הדיון וההכרעה בבית המשפט המחוזי

2.

כפי שציינו בפתח הדברים, אין אנו רואים מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לשם גביית עדויות נוספות. למעשה, וכפי שנתאר מיד, טכנוספירה לא הביאה עדויות בעניין גרסת העישון והדבר פעל נגדה. נעמוד על הנסיבות בגינן לא הביאה טכנוספירה עדים.

3.

בסיום הישיבה ב-7.9.2003 לאחר מספר ישיבות בהן העידו התובע ואביו קבע בית המשפט:

"המשך ההוכחות וסיום, באופן שהעדים שנותר להעידם, כולם יופיעו ביום 10.3.04 החל משעה 11:00. על דרך הזהירות, ובנסיבות מיוחדות אם לא יוכלו להופיע במועד 10.3.04 עדי הנתבעים , ישלימו עדותם ב-11.3.04 החל מן השעה 12:00. (ההדגשה הוספה – מ"נ)"

ואולם ב-10.3.2004 לא נשמעו כלל עדים. בא-כוח התובע הגיש בקשת דחיה, בה לא החליט בית המשפט לפני הדיון. ביום הדיון בשעה 11:45 הופיע עו"ד פילובסקי בא-כוח טכנוספירה בשם כל הנתבעים. בית המשפט נתן במועד זה החלטה בזו הלשון:

"1.

ביום 7/9/03 ניתנה על ידי החלטה, וגם זאת לאחר הארכות רבות שהיו בתיק, שלפחות בחלקן נגרמו על ידי התובע, באמצעות בא כוחו, לפיה סיום ההוכחות של עדי התובע יהיה היום החל מן השעה 11:00.

כך שבישיבה של היום היה צריך התובע לסיים את הבאת עדיו והנתבעים היו צריכים להתחיל בהבאת עדיהם, ורק בנסיבות מיוחדות, כפי שהובהר בהחלטה מיום 7/9/03, היו הנתבעים משלימים את השמעת עדיהם ביום 11/3/04.

2.

ביום 8/3/04 הודיע עו"ד נבות כי המהנדס ביקלס מטעמו זומן לעדות בביהמ"ש ולא יוכל להופיע. מאותה הודעה מתברר שעו"ד נבות הזמין את המומחה ביקלס באופן שההזמנה נשלחה לו רק ביום 3/2/04, בעוד שההזמנה שנשלחה לאותו מומחה מבימ"ש אחר, הוצאה ב-14/1/04.

באותה הודעה לא ניתן כל הסבר מדוע המתין עו"ד נבות בהוצאת הזמנה לעדים מטעמו עד חודש פברואר, כאשר החלטה בדבר קביעת מועד ההוכחות הייתה עוד ביום 7/9/03.

3.

ביום 10/3/04, כלומר היום, במועד בו התיק קבוע לשמיעת הוכחות, נתקבלה בקשה חתומה על ידי עו"ד נבות [בא-כוח התובע – מ"נ] ונושאת כותרת שהבקשה על דעת כל הצדדים, כי נמנע ממנו מלהביא את העדים הנוספים מטעמו ובנסיבות אלה מבקש הוא לדחות את מועד ההוכחות הקבוע להיום, וכן את המועד שנקבע למחר, ולקבוע מועדים חדשים לאחר שהצדדים יגישו מועדים מוסכמים להמשך שמיעת הראיות.

מעבר לאמור, ב"כ התובע לא התייצב לדיון. ההודעות שהוחלפו בין הצדדים אם הוחלפו, לאחר שעו"ד חיים הבר ממשרדו של עו"ד אסולין, הופיע כאן וביקש לדעת אם ניתנה החלטה, וביהמ"ש אמר שאין בדעתו לדחות וכי לא ניתנה החלטה, ובקשות נוספות כאלה או אחרות בעקבות ההודעה האמורה, אינם מעניינו של בית המשפט.

משניתנה החלטה על קביעת מועד ההוכחות ומשלא ניתנה החלטה אחרת, עומדת בעינה ההחלטה שניתנה.

4.

אין לי אלא להביע מורת רוח ולקבוע שיש בדרך ההתנהגות האמורה משום זלזול בבימה"ש ובהליכי ביהמ"ש.

לגופו של עניין, משלא התייצב התובע בישיבה של היום ומשלא הביא את עדיו הרי הוא בגדר מכריז: 'אלה עדיי', וכך אני מורה.

המועד שקבוע להוכחות ליום 11/3/04 [כלומר למחרת היום – מ"נ] ישאר בעינו ועל הנתבעים להביא את עדיהם .

עו"ד פילובסקי ימציא עותק ההחלטה לכל הצדדים האחרים."

בית המשפט קבע בהעדרו של התובע כי אלה עדיו של התובע, לאחר שניתנה לו האפשרות להביא את עדיו והוא לא הביא אותם. ולפי החלטה זו היו הנתבעים אמורים להביא את עדיהם למחרת היום.

למחרת, ב-11.3.2004 נשמעו עדי המזמינים. בא-כוח טכנוספירה ומנורה ביקש מבית המשפט שהות נוספת להביא את עדיו. הוא ציין כי ישיבת יום האתמול, 10.3.2003 נועדה, בין השאר, לשמיעת עדיו שהיו מוכנים להתייצב, אך בשל בקשת התובע לא התייצבו. בית המשפט סירב לקבוע מועד כאמור וקבע:

"כפי שהבהרתי אין בדעתי לקבוע מועד נוסף להוכחות.

בהחלטה שניתנה ביום 7/9/03 נאמר מפורשות (ראה סעיף 2 של ההחלטה) שהעדים שנותרו להעידם, יש לזמנם ל-10 ו-11 לחודש, ובהעדר החלטה אחרת לא יכול היה איש מעורכי הדין ו/או מעדיהם להחליט אחרת.

לפיכך, אני מורה כי שלב הבאת הראיות הסתיים."

4.

בהתבסס על הראיות שהיו לפניו קבע בית המשפט כי לעניין החבות יש לקבל כסבירה יותר את הגרסה לפיה הגורם לשריפה היה ניצוץ שנוצר מחיתוך המוטות בשילוב עם אדי דבק שהיו בחנות עקב עבודת ההדבקה, ולפיכך הטיל אחריות על חברת טכנוספירה. בנוסף קבע בית המשפט, בהסתמך על ממצאי מכבי האש, כי בעת התרחשות הדליקה היו בחנות פחי דבק שנשארו פתוחים, ולכן קבע כי אבי הניזוק פעל אף הוא ברשלנות בכך שהותיר את הפחים פתוחים ובכך שהשאיר את בנו בסמוך לפחים בעת שבוצעו עבודות ניסור וחיתוך באיזור למרות שידע שהשילוב בין אדי הדבק לבין עבודות החיתוך עלול ליצור התלקחות. בית המשפט קבע כי לא הוכחה הטענה לפיה הניזוק היה עובד של אביו בזמן התאונה, ולפיכך קבע כי חברת טכנוספירה והאב אחראים לנזקו של מוחמד עאסי בשיעור של 50% כל אחד.

5.

לעניין חבותם של המזמינים קבע בית המשפט כי הן הקבלן עאסי והן חברת טכנוספירה פעלו בחנות כקבלנים עצמאיים ולכן פטורים מזמיני העבודה מאחריות לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בית המשפט קבע כי הן לעאסי והן לעובדי טכנוספירה ניתן מפתח לחנות, וכל אחד מהם נכנס ועבד בחנות לפי שיקול דעתו ולא לפי הנחיות ותיאום של המזמינים. בנוסף קבע בית המשפט כי עאסי הכיר את עובדי טכנוספירה וידע מה סוג העבודה שעליהם לבצע, ועל כן היתה בידו האפשרות לתכנן את עבודתו באופן שיפחית את הסיכון לנזק. לפיכך קבע בית המשפט כי:

"בנסיבות אלה, יש לראות את צד ג' [יוסף עאסי – מ"נ] כאחראי על העבודות שנעשו בחנות, ככל שאלה נעשו על ידו, תוך לקיחה בחשבון כי ישנם עובדים נוספים המבצעים עבודה נוספת" (פסקה 16 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

לעניין שיעור הנזק הסתמך בית המשפט על חוות דעתה של מומחית שמונתה מטעם בית המשפט וקבע כי לניזוק אין נכות תפקודית, וכי נכותו הרפואית עומדת על 22.4%. בית המשפט קבע כי הניזוק יפוצה בגין נזק לא ממוני בגובה של 90,000 ש"ח. בראש הנזק של הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות קבע בית המשפט כי הניזוק לא הוכיח שהתאונה הביאה לירידה בכושר ההשתכרות שלו, ולפיכך אינו זכאי לפיצוי. עם זאת העמיד בית המשפט את הפיצוי בראש נזק זה על 150,000 ש"ח וזאת על דרך הזהירות בלבד. תביעות הפיצוי בשאר ראשי הנזק נדחו. בית המשפט השית את מלוא סכום הפיצוי על חברת טכנוספירה וחברת הביטוח וקבע כי יוסף עאסי, כצד ג' לתביעה, ישלם לנתבעות מחצית מסכום הפיצוי.

טענות הצדדים בערעורים

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים וערעור שכנגד. המערערות ב-ע"א 2770/05 הן חברת טכנוספירה וחברת הביטוח. טענות הערעור של מערערות אלו מכוונות בראש ובראשונה לפגם שנפל, לטענתן, בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. לטענת מערערות אלו בכך שלא הרשה בית המשפט את העדתם של עובדי טכנוספירה במועד חלופי לאחר שהדיון המקורי ב-10.3.03 נדחה, נשלל מהן יומן בבית המשפט. עקב כך, טוענות המערערות, נוצר מצב אבסורדי בו התובע בבית המשפט המחוזי, שבגללו נדחה הדיון במקור, זוכה ממחדלו ומרוויח מכך שלא עמד בחובת ההתייצבות בבית המשפט כיוון שאי התייצבותו שלו הביאה לאי העדתם של עדים מרכזיים של הצד שנגדו. בנוסף, טוענות המערערות ב-ע"א 2770/05 טענות לגופו של עניין לפיהן "גרסת הניסור" לא הוכחה במידה הדרושה להטלת אחריות, ולחילופין כי יש להטיל את האחריות לנזק על מזמיני העבודה בהיותם האחראים לתיאום ותזמון העבודות של הקבלנים השונים. לעניין גובה הנזק טוענות המערערות כי קביעתו של בית המשפט כי יש לפצות את הניזוק בגין פגיעה בכושר ההשתכרות למרות שנקבע שלא נגרמה לו כל נכות תפקודית הינה מוטעית. בנוסף מבקשות המערערות כי ייקבע שהן תהיינה חייבות רק במחצית משיעור הפיצוי, ואבי הניזוק יהיה חייב במחצית השניה ישירות כלפי הניזוק כיוון שקביעת בית המשפט לפיה אבי הניזוק יהיה חייב בחלקו לנזק רק כלפי המערערות תביא לכך שהמערערות לא יצליחו להיפרע מהאב ולא יוכלו גם לקזז את סכום הפיצוי מהתשלומים לבן.

7.

המערערים ב-ע"א 3023/05 הם הניזוק ואביו. טענתם המרכזית בערעור היא כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע שאין לחייב את מזמיני העבודה באחריות לנזק. לטענתם, מזמיני העבודה היו אחראים לתיאום העבודות בין הקבלנים ולפיכך יש להטיל עליהם את האחריות לביצוען במקביל של שתי העבודות שהובילו להתממשות הסיכון. בנוסף טוענים המערערים בערעור זה כי המזמינים לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי אינם אחראים לנזק לפי סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין. בנוסף מערערים הניזוק ואביו על קביעת בית המשפט לפיה אבי הניזוק אחראי חלקית לנזק שנגרם כיוון שהתרשל בעבודתו בסביבת פחי הדבק. לבסוף מערערים הניזוק ואביו על גובה הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט ועל הקביעה לפיה לא נגרמה לניזוק כל נכות תפקודית. כנגד ערעור זה הוגש על ידי המזמינים ערעור שכנגד, בו מערערים המזמינים על פסיקת ההוצאות של בית המשפט המחוזי. לטענת המזמינים, שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו להם הינם נמוכים ביחס לאלו שנפסקו לניזוק, וזאת בהתחשב בכך שהמזמינים יצאו חפים מכל אחריות ואילו אבי הניזוק חב ב- 50% מן הנזק ובכך שהניזוק זכה רק במעט מהסעדים שביקש. בנוסף סומכים המזמינים ידם על הכרעת בית המשפט המחוזי בדבר אי תחולת החריגים שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין על עניינם. לעניין טענת הפגם הדיוני שהעלתה חברת טכנוספירה טוענים הניזוק ואביו כי אין באי-העדתם של עובדי חברת טכנוספירה משום פגם העלול לשנות את קביעותיו של בית המשפט וזאת מכיוון שמתצהיריהם עולה כי העדים אינם מהימנים. עמדת המזמינים בעניין זה היא כי מאחר ונקבעו שני מועדים לשמיעת ההוכחות, היה על בא כוח טכנוספירה להזמין את עדיו לשני המועדים ועל כן אין הצדקה להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי.

ההכרעה

8.

דעתי היא כי יש להשיב את הבירור העובדתי בערעור שלפנינו לבית המשפט המחוזי. אמנם, מקובל עלי שבא כוחה של חברת טכנוספירה צריך היה לנהוג ביתר זהירות ולהזמין את עדיו מראש לשני המועדים שנקבעו לצורך שמיעת העדויות ולא להסתפק בזימונם למועד הראשון אם כי המועד השני היה, כפי שעולה מההחלטה, מועד חלופי בלבד. ובכל זאת נראה כי הסנקציה של אי שמיעת העדים המרכזיים ביותר של טכנוספירה, שהיו נוכחים במקום האירוע ויכלו להעיד על גירסת העישון, הינה בנסיבותיו של עניין זה סנקציה חריפה מדי. לו סבר בית המשפט שבא כוחה של טכנוספירה לא נהג כראוי יכול היה לבטא זאת באמצעים שפגיעתם פחותה כגון פסיקת הוצאות (ראו והשוו: ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (מיום 29.5.2006)). חשיבות הבירור של גרסת טכנוספירה עולה מהאופן שבו הכריע בית המשפט המחוזי בסוגיות העובדתיות שלפניו ובמיוחד בין גרסת הניסור שהועלתה על ידי הניזוק לבין גרסת העישון שהועלתה על ידי חברת טכנוספירה. במקומות רבים בפסק הדין מציין בית המשפט כי קיבל את גרסת הניסור ולא את גרסת העישון על סמך העובדה שלא נשמעו עדויות הנוגדות את גרסת התובע:

"יתר על כן, התובע עצמו הכחיש כי הוא מעשן. עובדי טכנוספירה כאמור, לא הופיעו להעיד ." (עמוד 12 לפסק הדין).

ובהמשך הדברים:

" בהעדר ראיות אחרות , יש לקבוע כי בוצעה פעולת ניסור, בסמוך לפריצת הדליקה." (עמ' 14 לפסק הדין).

ודוק: במקרה זה אין המדובר בבעל דין המזלזל בסדר יומו של בית המשפט ומנסה להשיג יתרונות באמצעות בקשות שונות (והשוו: ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין (מיום 31.8.2006)). ואכן:

"במצב דברים בו אי ההתייצבות אינו נובע מזלזול זדוני או רשלנות רבתי ויחד עם זאת יש למבקש סיכויי הצלחה סבירים לגופו של עניין, יעדיף בית המשפט לקדם את התכלית של עשיית משפט צדק על פני שמירה בלתי מתפשרת על כללי הפרוצדורה."

רע"א 5357/99 נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על בע"מ (מיום 7.11.1999).

9.

זאת ועוד, הסיבה לביטולה של הישיבה ב- 10.3.2003 היתה אי התייצבותם של בא כוח התובע

ועדיו. קבלת גרסתו העובדתית של התובע

עקב אי שמיעת עדויותיו של הנתבע , כאשר האחראי לכך שישיבת ההוכחות בוטלה הוא התובע עצמו, עלולה להביא, לדעתי, לעיוות בלתי מוצדק. טענותיהם של הצדדים האחרים לפיהן עדויות עובדי טכנוספירה אינן מהימנות הן טענות שמקומן אינו בדיון בדבר הפגם שנפל באי שמיעת עדויות אלו, אלא בחקירתם הנגדית של העדים, כפי שהיה צריך להיות מראש.

10.

על כן אציע לחברי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיישמע את עדי טכנוספירה. בקשות לשמיעת עדויות אחרות שהועלו בפנינו על ידי צדדים אחרים – יישקלו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט ייתן פסק דין חדש בשאלת האחריות בהתחשב בכל הראיות שהובאו. לאחר מכן יוחזר התיק לדיון בשאר הסוגיות העולות מהערעורים. כיוון שישנן בערעורים, כמפורט, טענות כנגד שחרורם של המזמינים ואחריותם, המזמינים יישארו בעלי דין בדיון בבית המשפט המחוזי, כדי שיהיה להם יומם בבית המשפט.

בשלב זה לא יהיה צו להוצאות בערעור שלפנינו.

11.

אין לנו אלא לחזור על הצעתנו לצדדים להביא לסיומה של פרשה עגומה זו בדרכי שלום, בלי להיטלטל שוב ושוב בין הערכאות.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.