פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3039/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. ד"ר משה וינברג, עו"ד
2. אברהם דורון, עו"ד
נ ג ד
המשיב:
מנהל מס שבח תל אביב
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד שירן מיכאל
בשם המשיב:
עו"ד ציפי קוינט-שילוני
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין ) שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ו"ע 1405/04; להלן: פסק הדין ו – ועדת הערר ) מיום 10.2.2013, בגדרו נדחה הערר שהגישו המבקשים בקשר עם שומות מס שבח, מס מכירה ומס רכישה שהוצאו בגין עסקה שביצעו.
2.
כעולה מפסק הדין, המבקשים היו בעלי מניות בחלקים שווים באיגוד מקרקעין, אשר בעת המכירה החזיק בבניין בשדרות רוטשילד בתל-אביב (להלן: המקרקעין ). ביום 31.12.2002 מכר המבקש 2
(להלן: המוכר ) למבקש 1 (להלן: הקונה ) את מניותיו באיגוד, והוסכם כי הקונה ישא בכל תשלומי המיסים, ההיטלים ותשלומי החובה האחרים החלים על העסקה. המבקשים השיגו על שומות המס שהוציא המשיב, ומשנדחתה השגתם הגישו ערר לוועדת הערר. בטענותיהם הסתמכו הצדדים על הערכת שווי למקרקעין שבוצעה בסוף שנת 2000. היות ועסקת המכר בוצעה כשנתיים מאוחר יותר, התמקדה המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיאומים שיש לערוך לאותה הערכת שווי. ועדת הערר דחתה את טענותיהם של המבקשים, בקובעה כי לא נמצאה עילה לשנות מן השומה שקבע המשיב. המבקשים ערערו לבית משפט זה על פסק הדין. לדברי המבקשים, הם פנו לוועדת הערר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה, אולם הוועדה החליטה כי אין בסמכותה להיעתר לבקשה, וכי סמכות זו מוקנית לבית משפט זה (הבקשה וההחלטה לא צורפו לבקשה נשוא ההליך שלפנינו); המבקשים הגישו אפוא את בקשתם הנדונה לבית משפט זה.
3.
טענתו העיקרית של הקונה, אשר תשלום המיסים מוטל עליו, עוסקת בהסדר הנורמטיבי שחל על בקשתו לעיכוב הביצוע. לדידו, הבקשה אמורה להיבחן בהתאם להוראת סעיף 91(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק ) כפי שנוסח לפני תיקון מס' 70 לחוק משנת 2011 (חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 70), התשע"א-2011, ס"ח 402), המורה כי אם השיג חייב על השומה, עליו לשלם את המס שאינו שנוי במחלוקת וליתן ערבות בנקאית או אחרת להבטחת תשלום המס והנלווים לו, אשר תעמוד בתוקף עד למתן פסק דין
סופי בעניינו. כך, בהתמלא שני התנאים האמורים, ניתן למערער מעין עיכוב ביצוע "אוטומטי". בלשון הסעיף: "... ואם השיג החייב בתשלום המס על השומה, ישלם את המס שאינו שנוי במחלוקת ויתן ערבות בנקאית או ערבות אחרת שיקבע המנהל, להבטחת תשלום המס, הפרשי ההצמדה והריבית והקנס שהוא עשוי להתחייב בהם; תוקפה של הערבות עד למתן פסק דין סופי..." . תיקון מס' 70 לחוק שינה את ההסדר האמור, וקבע כי על החייב לשלם את המס שחוייב בו בתוך 45 ימים מעת מתן החלטת ועדת הערר, אלא אם קבע בית המשפט העליון אחרת. כמאמרו : "ניתנה החלטה של ועדת ערר לפי סעיף 89, ישולם סכום המס המגיע לפי ההחלטה בתוך 45 ימים מיום שניתנה, זולת אם קבע בית המשפט העליון אחרת" (להלן: הסעיף המעודכן ). לטענת המבקשים, אמנם בית משפט זה קבע כי הסעיף העדכני לאחר תיקון מס' 70 חל גם "על בקשות לעיכוב ביצוע שהוגשו לאחר כניסתו לתוקף, היינו כי יש להחיל עליהן את סעיף 91 לחוק מס שבח בנוסחו העדכני" ועל כן יש לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר תוכרע בהתאם לשיקולים "הרגילים" הנבחנים בבקשות לעיכוב ביצוע: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"א 455/13 המבר נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל אביב , פסקאות 15-14 (23.4.2013); להלן: עניין המבר ); אולם לטעמו של הקונה מדובר בהחלטה שגויה, בעיקר משום שסעיף 25 לתיקון מס' 70 קובע כי "תחילתו של חוק זה ביום כ"ה באדר ב' התשע"א (31 במרס 2011), והוא יחול לגבי מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין, שנעשתה החל ביום האמור". בנוסף טוען הקונה, כי גם אם יחול על עניינו הסעיף המעודכן, דין בקשתו לעיכוב ביצוע להתקבל, משום שסיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים שניהם לטובתו.
4.
מנגד טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. לדידו, בית משפט זה קבע באופן מפורש בעניין המבר
כי הסמכות לעכב ביצוע נתונה בידי בית משפט זה, ועל כן צדקה ועדת הערר בקובעה כי היא איננה מוסמכת לדון בבקשה. לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, משום שהערעור תוקף את ממצאי הוועדה בנוגע לשווי העסקה, שאלה שלגביה קבע בית משפט זה כי היא שאלה שבעובדה, אשר בית המשפט שלערעור לא יתערב בה; וגם מאזן הנוחות לא נוטה לטובת הקונה, אשר לא הוכיח כי מימוש פסק הדין עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך.
5.
דין הבקשה להידחות. כדעת המשיב, גם אני סבור כי אין לשנות מפסיקתו של בית משפט זה בעניין המבר
(לדברי הנמקה כלליים ראו ע"א 5238/13 וינברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין- מחוז ת"א , פסקאות 6-5 (16.9.2013)). על כן נפנה לבחון את הבקשה לעיכוב ביצוע בהתאם לשיקולים המקובלים בבקשות מעין אלה: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור.
6.
הקונה הגיש תצהיר וגם קיבל רשות להגיב לתצהיר שהוגש מטעמו של המשיב, אך לא הצליח להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. עסקינן ב פסק דין שעניינו בחיוב כספי, וככזה הנטייה היא שלא להורות על עיכוב ביצוע אלא בנסיבות חריגות, כאשר קיים חשש שאם מבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות את כספו בחזרה ( ע"א 7022/12 עיריית פתח תקוה נ' אוסטוינד (25.10.2012)). חשש מעין זה לא מתקיים בענייננו, כאשר המדינה היא המשיבה לבקשה. הקונה גם לא הוכיח כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך במידה ובקשתו תידחה. התצהיר שהגיש איננו מפורט כל צורכו, נכללת בו התייחסות לנכס אחד בלבד, וגם האמירה הכללית כי הקונה "נמנע מאחזקת מזומנים ומהשקעות בשוק ההון" לא גובתה בתיעוד ממוסמך. כאמור, המשיב הגיש תצהיר המפרט את חלק מנכסיו של הקונה, והמענה שנתן הקונה לעניין זה איננו מספק. אמנם חלק מן הנכסים ממושכנים, וחלקם לא בבעלותו, אולם קיימים נכסים בבעלותו שאינם ממושכנים. הקונה לא עמד אפוא בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא נעדר יכולת לשלם את המס שהושת עליו, וכי תשלום כזה יגרום לו לנזק בלתי הפיך. משקבענו מה שקבענו באשר למאזן הנוחות, אין צורך כי נידרש לסיכויי הערעור.
7.
הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.
ניתנה
היום, י"ג בתשרי תשע"ד (17 בספטמבר 2013).
ש ו פ ט