ע"א 3052/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. י.מ מועדון ים כינרת (1989) בע"מ

בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו, בין השאר, כי המערער, בנק לאומי לישראל בע"מ, הפר את התחייבויותיו כלפי המשיבה, שהיא חברה קבלנית, הכול על רקע הסכם ליווי בין הצדדים. לפיכך, חויב המערער בפסק-הדין לשלם פיצוי למשיבה.

המערער הגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק-הדין, הן ביחס לתשלום הפיצוי הן ביחס להוראה בדבר ביטול כינוס הנכסים הזמני. בית-המשפט קמא נעתר לבקשה, ככל שהיא מתייחסת להיבט הכספי, באופן חלקי, והורה על עיכוב של מחצית מסכום הפיצוי שנפסק. בית-המשפט נתן החלטתו זו, בין היתר, בהתחשב בנתונים שבאו לפניו באשר למצבה הפיננסי של המשיבה, במצבת הנכסים שברשותה

ובתועלת שתצמח מתשלום מיידי של חלק מסכום הפיצוי. בית-המשפט אף נקב בתנאים למימוש הוראתו בעניין עיכוב הביצוע, ובכלל זאת קבע כי "לא תבוצע כל דיספוזיציה בקרקע, חלקות 14-13 וכל הבנוי עליהן, ללא אישור הבנק על-מנת להבטיח את כספי התמורה".

במסגרת ערעורו בבית-משפט זה, שב הבנק ועתר לעיכוב ביצוע פסק-הדין. לשיטתו, סיכויי הצלחתו של הערעור הם גבוהים, הן ביחס לעצם החבות, הן ביחס לשיעורה, ואם אכן יתקבל הערעור – כך הוא טוען – צפוי קושי להחזיר את המצב לקדמותו.

החברה, מצידה, בתשובה מפורטת שהגישה, חולקת על טענותיו של המערער.

בחנתי את טענות הצדדים, את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ואת החלטתו בעניין עיכוב הביצוע. החלטתו של בית-המשפט קמא מאזנת בין מכלול השיקולים שלעניין, תוך שהיא נותנת משקל הן לזכותה של המשיבה לממש את תוצאות זכייתה, והן לצורך להבטיח כי הבנק לא יעמוד מול שוקת שבורה אם יזכה בהליך הערעור. בית-המשפט המחוזי נתן דעתו לשווי הנכסים שעומדים לרשות החברה (לרבות אי-הבהירות באשר לזכויותיה של החברה בחלקה 13), וכן להתחייבויות לרשויות המס הרובצות על הנכסים.

בנסיבות העניין, לא מצאתי פגם באיזון שנעשה ואין עילה מספקת להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. התוצאה היא שהבקשה נדחית. לא מצאתי גם ליתן הוראות נוספות על אלה שנתן בית-המשפט קמא כתנאי לעיכוב הביצוע.