ע"א 3088/98 עזבון המנוח דרביש אלי ז"ל נ. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ

השופט ת' אור :

1.המנוח אלי דרביש ז"ל, יליד 28.5.54, מצא את מותו בתאונת דרכים בה נפגע ביום 7.5.91. המערער הראשון הינו עזבונו, והמערערים 6-2 הם אלמנתו וילדיו, אשר הגישו נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי תביעה לתשלום נזקיהם עקב התאונה.

בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה בתשלום הוצאות קבורה והוצאות לוויה, וכן בתשלום פיצויים למערערים 6-2 כתלויים במנוח. ערעור המערערים והערעור שכנגד של המשיבה מתמקדים בשאלת גובה הפיצויים לתלויים.

בטיעון שהתקיים במסגרת קדם ערעור בתיק זה, הסכים בא כוח המשיבה שמגיע לתלויים, בכל מקרה, פיצוי השווה ל25%- מהנזק שנגרם לתלויים, אפילו ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המל"ל ) נוגסות למעלה מ75%- מפיצויים אלה.

2.עיקר פסק דינו של בית המשפט עוסק במחלוקת אשר בין הצדדים בדבר כושר השתכרותו של המנוח לולא התאונה. בית המשפט המחוזי, לאחר ניתוח נרחב של הראיות, קבע שהיו למנוח שני מקורות הכנסה: האחד, מעבודתו במועצה המקומית מעלה אדומים בסך 1,803 ש"ח ברוטו לחודש; והשני, מעבודות פרטיות בסך 1,500 ש"ח ברוטו. השתכרותו זו נכונה למועד ערב פטירתו.

בית המשפט הורה לשערך סכומים אלה ליום פסק הדין, על ידי הצמדה כדי 80% לאינדקס יוקר המחיה וכן על ניכוי מס הכנסה בשיעור 25%, וכך להגיע לקביעת כושר השתכרותו נטו של המנוח. כן הורה, על חישוב הפסד התלויים על פי שיטת הידות, וקבע את התלות של הילדים עד גיל 18 (ידה אחת), ובתקופת השירות בצבא (1/3 ידה). מהסכום המתקבל, הורה לנכות את הגימלה המשתלמת ואשר עתידה להשתלם לאלמנה על ידי המועצה המקומית, וכן את קצבת השאירים המתקבלת מן המל"ל.

3.על אף כל טענות באי כוח הצדדים, לא מצאתי עילה להתערב בקביעה בדבר כושר ההשתכרות של המנוח ביום התאונה. עם זאת, יש ממש בטענות המערערים בשתי נקודות. האחת היא, שהיתה הצדקה לערוך את השיערוך על ידי הצמדה מלאה לאינדקס יוקר המחיה; והשניה, שלא היה מקום לנכות מס הכנסה בשיעור 25% אלא בשיעור נמוך יותר. ברור, שעל פי שיערוך מלא וניכוי מס הכנסה בשיעור פחות מ25%- מגיעים לכושר השתכרות נטו של המנוח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי בסכום גבוה מזה שנקבע על ידו.

4.מאידך גיסא, הוברר שהאלמנה עבדה קודם פטירת המנוח והיה בכוונתה להמשיך ולהשתכר. בחישוב הפסדי התלויים לא נלקחה עובדה זו בחשבון. על עדותה של האלמנה בנקודה זו אומר בית המשפט המחוזי:

"היא נשאלה גם לגבי עבודתה. היא השיבה, שלפני התאונה היא למדה פקידות, והוסיפה: 'קודם עבדתי במשרד החינוך כפקידה, עבדתי שם 11 חודש. לפני זה עבדתי במועצה כעובדת גן מועדון. אני הלכתי ללמוד כי רציתי להתקדם, לצורך העבודה, (בעמוד 23). היא גם עובדת היום. תלושי השכר שלה הוגשו וסומנו נ5/ א-ד".

נוכח דברים מפורשים אלה, היה על בית המשפט לחשב את הפסדי התלויים בהתחשב בקופה משותפת של המנוח והאלמנה. היה על בית המשפט להפחית מסכום הפיצויים שישולמו לתלויים את ידתו של המנוח בהכנסת האלמנה.

5.כששוקלים אנו את הטעויות לרעת התלויים, מחד גיסא, ואת אלה שלטובתה, מאידך גיסא, דומה שאלה, בדרך אומדן, מקזזות את זו.

בכל יתר טענות בעלי הדין בערעור ובערעור שכנגד לא מצאתי ממש.

6.התוצאה היא, שהערעור והערעור שכנגד נדחים. בכפוף לעניין אחד, לו הסכימה כאמור המשיבה: לתלויים עומדת הזכות, בכל מקרה, ל25%- מסכום הפיצויים המגיע להם לפי פסק הדין של בית המשפט המחוזי לאחר ניכוי הגימלאות המתקבלות מהמועצה המקומית, אך קודם ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי. במובן זה, מתקבל ערעור המערערים.

בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.