ע"א 3093/20 פלוני נ. קופת חולים כללית - ביה"ח העמק עפולה

השופט נ' הנדל:

מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 51647-02-14, כב' השופטת י' קראי-גירון ), בגדרו נדחתה תביעת המערערים לתשלום פיצויים בגין כשלים נטענים שביצעו המשיבים במהלך מעקב ההיריון של מערערת 1 (להלן: האם ). הריון זה הוביל ללידתו של מערער 3 (להלן: הקטין ), כשהוא סובל ממומים שונים. בתביעה, שהופנתה כלפי קופת החולים וכלפי אחד הרופאים שטיפלו באם, נטען כי אלה התרשלו בין היתר באי-איתורם של מומים מסוימים בעובר ובהימנעות ממתן הסברים מספקים ביחס למומים אחרים שכן אותרו. בכך, לפי הטענה, נמנע מהמערערים 2-1 (להלן: ההורים ) לקבל החלטה מושכלת בעניין הפסקת ההיריון.

1.

בית המשפט קמא דחה את התביעה. נקבע כי במהלך ההיריון הוסבר להורים כראוי במספר מועדים ועל ידי רופאים שונים על קיומו של סיכון גבוה ללידת תינוק החולה בתסמונת גנטית מולדת, נוכח שילוב הממצאים שהודגמו בעובר, והוצגה בפניהם האפשרות לפנות לוועדה להפסקת הריון. כך נקבע לאחר שבית המשפט קמא ראה לסמוך על עדויות הצוות הרפואי, שהותירו רושם חיובי ונסמכו על מסמכים רפואיים, בעוד שבעדויות המערערים נמצאו פערים שונים וסתירות. מחלוקת מרכזית בתיק נגעה לנושא הרשומות הרפואיות, כאשר ביחס לחלק מהרשומות הוגשו מסמכים כפולים מאותו תאריך הכוללים תוכן שונה. בהקשר זה, נקבע שהמערערים לא עמדו בנטל המוגבר להוכיח את טענות הזיוף שהעלו, וטענות אלה הופרכו בין היתר בעדויות הרופאים שסיפקו הסבר סביר לשוני בין המסמכים. נוכח מסקנה זו, נדחתה הטענה להעברת נטל הראיה בשל ליקויים ברישום הרפואי, כאשר מעל לצורך צוין כי גם אם הנטל היה עובר לכתפי המשיבים, הרי שאלה הרימו אותו והוכיחו שלא התרשלו. בתוך כך נדחו גם טענות המערערים שלפיהן הצוות הרפואי היה צריך להעריך באופן שונה את הבדיקות והממצאים שהודגמו בעובר, או להציע לאם לבצע בדיקות נוספות.

2.

על פסק דין זה נסב הערעור שבפנינו, המופנה רובו ככולו כנגד ממצאי המהימנות וקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. לאחר שעיינו בחומר ושמענו את טענותיהם המפורטות של באי-כוח הצדדים, הגענו למסקנה כי אין להתערב בפסק הדין. בית המשפט המחוזי שמע את העדים השונים, לרבות המומחים מטעם הצדדים, ועל בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מעדותם ובחינת חומר הראיות בתיק, קבע את שקבע. פסק הדין שיצא תחת ידיו מקיף ומנומק כדבעי, ולא מצאנו בו טעות בעובדה, במשפט או בקשר ביניהם המצדיקה את התערבותנו. לנוכח זאת, הערעור נדחה בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות על ערעור זה.

3.

הערעור נדחה. בנסיבות המקרה בכללותו, אין צו להוצאות.