פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 3112-22 ע"א 3112-22

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
מיסים · פטור ממס לתושבי אזור סחר חופשי באילתערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בית המשפט העליון דחה ערעור של חברה שביקשה להכיר בה כתושבת אזור אילת או כמי שסיפקה שירות לתושב אזור אילת לצורך הפטורים ממס. נקבע כי הרישום הוא הכלל ואין להכיר בחברה שלא נרשמה ככזו, וכי הספקת כוח אדם לא הוכרה כשירות ניהול לבתי מלון. המערערת חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקלים.

העובדות

המערערת היא חברה העוסקת באספקת כוח אדם לצדדים שלישיים, ובהם מלון בעיר אילת. המערערת טענה כי יש לראות בה תושבת אזור אילת, ולחלופין כמי שסיפקה שירות לתושב אזור אילת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לראות בחברה תושבת אזור אילת לצורך תקנות אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ו-1986?
  2. 2.האם ניתן לראות בחברה מי שסיפקה שירות לתושב אזור אילת בגדר "שירותי ניהול לבתי מלון" לפי תקנה 20א?

הלכות

  1. 1

    העדר רישום כתושבת אילת בזמן אמת אינו מאפשר לראות בחברה תושבת אילת, שכן הרישום הוא הכלל והחריגים מצומצמים.

    ״הרישום הוא הכלל ועניינה של המערערת לא מתאים להיות מוכר בגדר החריגים המצומצמים לכך.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שירותי הספקת כוח אדם אינם בגדר "שירותי ניהול לבתי מלון" כפי שהוכרו על ידי המנהל, וטענה נגד החלטה כזו יש להעלות בהליך מתאים ולא בדיעבד.

    ״אם רצתה המערערת לטעון כנגד החלטה זו, היה מקום לעשות כן בהליך מתאים ולא בדיעבד.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תושב אזור אילת
  • שירותי ניהול לבתי מלון
  • הספקת כוח אדם
  • רישום
  • הוצאות
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

פסק-דין בתיק ע"א 3112/22

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א 3112/22

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כבוד השופט א' שטיין

כבוד השופט ח' כבוב

המערערת:

ברון כ.א בע"מ

נ ג ד

המשיב:

משרד האוצר מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו

של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.2.2022 בע"ם 24711-05-20 שניתן על

ידי כבוד השופט ה' קירש

תאריך הישיבה:

ח' בשבט התשפ"ג

(30.1.2023)

בשם המערערת:

עו"ד רמי אריה

בשם המשיב:

עו"ד אורן סוקר

פסק-דין

המערערת היא חברה העוסקת באספקת כוח אדם לצדדים שלישיים ובהם מלון בעיר אילת.

על רקע האמור המערערת טענה כי יש מקום לראות בה תושבת אזור אילת לצורך תקנות אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ו-1986. לחלופין, היא טענה שיש מקום לראות בה מי שסיפקה שירות לתושב אזור אילת, וזאת בגדר הקטגוריה "שירותי ניהול לבתי מלון" לפי תקנה 20א לתקנות אלו.

בית המשפט המחוזי דחה את שתי הטענות ובדין. המערערת לא נרשמה כ"תושבת אילת" וטענתה שיש לראות בה ככזו חרף העדרו של רישום בזמן אמת צריכה להידחות. הרישום הוא הכלל ועניינה של המערערת לא מתאים להיות מוכר בגדר החריגים המצומצמים לכך.

אף דין הטענה הנוספת להידחות. שירותים של הספקת כוח אדם לא הוכרו על ידי המנהל כ"שירותי ניהול לבתי מלון". אם רצתה המערערת לטעון כנגד החלטה זו, היה מקום לעשות כן בהליך מתאים ולא בדיעבד.

אשר על כן, אנו סומכים את ידינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי על קביעותיו ומסקנותיו בתוקף סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 שקלים.

ניתן

היום, ח' בשבט התשפ"ג (30.1.2023).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1העדר רישום כתושבת אילת בזמן אמת אינו מאפשר לראות בחברה תושבת אילת, שכן הרישום הוא הכלל והחריגים מצומצמים.
  2. 2שירותי הספקת כוח אדם אינם בגדר "שירותי ניהול לבתי מלון" כפי שהוכרו על ידי המנהל, וטענה נגד החלטה כזו יש להעלות בהליך מתאים ולא בדיעבד.