ע"א 3147/07 יצחק חנאי נ. אלי חנאי

1.

המבקש שבפני הגיש תובענה בדרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לסעד הצהרתי, לפיו הוא הזכאי להירשם כבעלים של נכסים שונים הרשומים בספרי רשם המקרקעין על שם אחיו (המשיב 1) המשועבדים במשכנתא לטובת המשיב 2 (בנק הפועלים) ושרשומים עליהם עיקולים שונים לזכות המשיבים הנוספים.

כמו כן עתר הוא לסעד הצהרתי, לפיו רכש את הזכויות בנכסים הנ"ל מאחיו בשנת 1996, ועל כן כל העיקולים שנרשמו על ידי נושי אחיו – ממועד זה ואילך – בטלים ומבוטלים.

בפסק הדין מיום 12.2.07 נדחתה התובענה לאחר שבית המשפט קמא מצא כי בניגוד לנטען בבקשה ובתצהיר המבקש, לא היתה כל עיסקת מכירה בין המבקש לאחיו בשנת 1996 אלא נחתמו על ידם אותה שנה מסמכים בדבר העברת זכויות ללא תמורה. על אף זאת, טען המבקש כי שילם לאחיו תמורת הנכסים סכום של כ-2,500,000 דולר.

התברר כי אכן בוצעה העברה מחשבון המבקש לחשבון אחיו בסכום השווה לכ-1,800,000 דולר, אולם נציג המשיב 2, בנק הפועלים, מסר כי המדובר היה בעיסקת מימון בין שני האחים כנגדה נרשמה משכנתא לזכותו של המבקש בנוסף למשכנתא הקודמת שהיתה רשומה לזכות הבנק.

המבקש לא הציג בפני בית המשפט הסכם רכישה כלשהו או מסמכי עיסקה אחרים, פרט לתצהירי העברת בעלות ללא תמורה, הנוגדים על פניהם את גירסת המבקש בתובענתו. נוכח כל אלה, מצא בית המשפט קמא כי "אין המדובר במכר בתמורה או במכר בשווי שוק במיוחד כאשר המבקש והמשיב 1 (אחיו – י"א) אינם בוחלים לתאר את המציאות בצורה הנוחה להם, פעם כעיסקת מתנה ללא תמורה, פעם כמכר בשווי אחד ופעם כמכר בשווי שני, מכאן שאין בית המשפט יכול לתת אימון בגירסאותיהם ומכאן שדין הבקשה להידחות".

2.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט קמא (ביום 10.4.07), וביום 29.5.07 הגיש בקשה זו שבפני לצו מניעה זמני שיאסור כל דיספוזיציה בנכסים עד להכרעה בערעור.

אין המבקש מציין בבקשתו אם פנה אי פעם בעבר בבקשה לצו מניעה זמני בהליכי בית המשפט קמא, ואין הוא מסביר מדוע פנה בבקשה זו חודש וחצי לאחר הגשת הערעור, תוך שהוא מכתירה כ"בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד בלבד".

תקנה 471 לחסד"א (מכוחה מתבקש הצו נשוא בקשה זו), עניינה בערעור על החלטת בית המשפט קמא "המבטלת במפורש או מכללא החלטה אחרת של בית המשפט". לדוגמה, תובענה להצהרה על זכות בעלות במקרקעין שבגידרה הוצא צו זמני האוסר על העברתם. התובענה נדחתה, וכפועל יוצא מכך בוטל הצו הזמני.

התובע מגיש ערעור, ובגדרו עותר הוא בבקשת ביניים להארכת תוקפו של הצו הזמני עד להכרעה בערעור. הבקשה דנן אינה באה כאמור בגדרי בקשת ביניים שכזו, שכן לא נטען בה כלל לקיומו של צו זמני קודם שבוטל במפורש או מכללא.

עולה איפוא, כי הבקשה דנן אינה עניין לבקשת סעד זמני לתקופת הערעור כמובן הדבדרים בתקנה 471. כמו כן, אין עניינה של בקשה זו בעיכוב ביצוע כמובן הדברים בתקנה 468, שכן תביעת המבקש נדחתה בערכאה הדיונית, וממילא אין סעדים ברי ביצוע – או ברי עיכוב – בפסק הדין קמא.

3.

אכן, נפסק כי במקרים חריגים מוסמכת ערכאת הערעור ליתן צוי ביניים – גם אם אלה אינם באים בגידרה של תקנה 471 (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מה' 7 סע' 669). ברם, בקשה זו שבפנינו רחוקה מרחק רב מאותם חריגים. פסק הדין קמא נסמך רובו ככולו על ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית בהסתמך על הראיות שהובאו בפניה והעדים שהעידו בפניה. על פני הדברים, סיכויי הערעור בנסיבות שכאלה נמוכים הם. וגם זאת, הצו הזמני המבוקש מטרתו ועניינו ב"זכות מן היושר" לה טוען המערער מכוח רכישת הזכויות הנטענות על ידו בשנת 1996 מאחיו, זכויות שלא נרשמו בספרי רשם המקרקעין וגם הערת אזהרה לא נרשמה לטובת המבקש אלא שנים רבות לאחר מכן.

ממצאי העובדה שנקבעו על ידי הערכאה קמא ביחס לסתירות המהותיות שנמצאו בין גירסת המערער בתביעתו לבין העולה מחקירתו הנגדית ומעדות אחיו, יוצרים ספק מובנה וראשוני בעצם זכאותו הנטענת ל"זכויות שביושר", הגוברות לטענתו על זכויותיהם של המעקלים שעיקוליהם נרשמו שנים בטרם רשם הוא את הערת האזהרה לטובתו.

פסיקת בתי המשפט לעניין הנסיבות בהן ינתנו צוי ביניים בהליכי ערעור – מעין המבוקש – מסוכמת כדבעי על ידי א' גורן בספרו "סוגיות בדין האזרחי" (מה' 7), עמ' 530:

"כאשר נדחתה התובענה בערכאה הראשונה, הרי היא לכאורה בלתי מבוססת. לכן, לא בנקל יינתן סעד זמני למערער (התובע) לתקופת הערעור. צו מניעה זמני בערכאת הערעור, הבא להגן על בעל דין לאחר שנדחתה תביעתו, לא יינתן כדבר שבשיגרה.

... עד שבית המשפט יעניק סעד זמני כאמור, נדרש המבקש להוכיח לא רק את זכאותו הלכאורית לקבלת הסעד – לשון אחר, את סיכויי הצלחתו בערעור – אלא גם את ההצדקה המיוחדת להושטת אותו סעד עוד לפני שהערעור הוכרע".

כמפורט לעיל, לא מתקיימים בבקשה זו תנאי ושיקולי הסף המזכים את המבקש בסעד זמני – מעין זה המבוקש – ועל כן אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים 5 ו-6 (שהגישו תגובותיהם לבקשה זו) הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ש"ח.