ע"א 315/99 משה גליק נ. ויסהויז לאה

המבקשים התנגדו בבית-המשפט המחוזי לקיום צוואתו של המנוח, לפיה יעבור בית שבבעלותו במושב מירון, וכן כספי העיזבון בסך של כמיליון ורבע ש"ח לידי אחותו של המנוח, המשיבה. המבקשים טענו, כי צוואה קודמת משנת 1986 היא הצוואה התקיפה, וכי על-פיה זכאים הם ל2/5- מכספי העיזבון (סך של כ480,000- ש"ח).

התנגדותם של המשיבים נדחתה ובפסק-הדין ניתן צו לקיום הצוואה.

המבקשים ערערו על פסק-הדין בפני בית-משפט זה ובמקביל ביקשו מבית-המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק-הדין באשר חלק מכספי העיזבון עד להכרעה בערעור.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתם של המבקשים, אך עיכב את ביצוע פסק-הדין באשר לרישום צו קיום צוואה על הבית במושב מירון. זאת, כיוון שקבע שהבית יוכל להבטיח את חלקם של המבקשים מהעיזבון, אם יזכו בערעור. מכאן בקשתם של המבקשים לעיכוב ביצוע בפניי, בגידרה טוענים הם כי המשיבה היא אישה מבוגרת שלא תהיה מסוגלת לטפל בכספי העיזבון, וכי מדובר בסכומים גבוהים ובחלקה הכוללת בית מגורים ומבנה, אשר יש סכנה שיעברו לידיים אחרות ולא ניתן יהיה להיפרע מהם אם יזכו המבקשים בערעורם.

בקשה זו אינה מובנת לי. שהרי, בית-המשפט עיכב את ביצוע פסק-הדין בנוגע לבית כבטוחה, והמבקשים לא הצביעו על כל טעם מדוע עיכוב ביצוע פסק-הדין בנוגע לבית לא יהיה בו כדי להבטיח את חלקם בעזבון, אם יתקבל ערעורם.

החלטת בית-המשפט המחוזי מאזנת בצורה נכונה בין האינטרסים של הצדדים, ומשלא הצביעו המבקשים על כל סיבה מדוע הבית לא ישמש בטוחה נאותה, איני רואה כל מקום להורות על עיכוב ביצוע ביחס לכספי העזבון.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.