ע"א 3183/02סמי בן ישי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער, והוא בן 49, בעל עבר נקי ואורח חיים נורמטיבי, עשה מעשים מיניים (מעשה סדום, מעשים מגונים ואינוס) בשלוש חוסות בהוסטל שבו שימש כמדריך. זאת תוך ניצול תלותן הנפשית של החוסות, כך שמצב עניינים זה מנע מהן להתנגד למעשיו. משנתגלו מעשיו והוגש כתב-אישום נגדו בבית-המשפט המחוזי בירושלים, הודה המערער בעבירות שיוחסו לו והורשע בעבירות של מעשים מגונים, מעשה סדום ואינוס. להגנתו הגיש חוות-דעת פסיכולוגיות, שאבחנו אותו כאישיות תלותית וילדותית, אשר עבודתו כמדריך גרמה לו לטשטוש גבולות בינו לבין החוסות. הומלץ על טיפול שיקומי.

בתסקיר שירות-המבחן נכתב, כי לאחר שניצל תפקידו לסיפוקו המיני, לוקח היום המערער אחריות על מעשיו ומוכן לטיפול. השירות המליץ על מאסר בפועל.

בית-המשפט המחוזי, בהתחשבו בחומרת המעשים ובנזק שנגרם לקורבנות גזר על המערער 18 שנות מאסר.

על חומרתו של גזר-הדין הוגש ערעור, בגדרו נטען כי בגזר-הדין לא ניתן משקל מספיק להודאת המערער באשמות שיוחסו לו ולכך שהמעשים לא בוצעו באלימות או בכפיה. המדינה, מצדה, סבורה כי הגם שהעונש אינו קל, הינו הולם ויש להשאירו על-כנו. היא הסתמכה בין היתר על ע"פ 2789/98 דקל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 14.8.00), בגדרו הוחמר עונשו של רופא שאנס ועשה מעשים מגונים בשלוש ממטופלותיו, שעה ששכבו על הכיסא הגניקולוגי, והועמד על 18 שנות מאסר.

אכן, הפשעים שביצע המערער חמורים הם, אך חומרת מעשיו אינה מגעת לדרגת חומרת מעשיו של הרופא, שאף הכחיש את מעשיו הפליליים.

נטילת האחריות של המערער לפשעים שביצע, שבאה לביטוי מעשי בהודאה מלאה באשמה, חרטתו הכנה, נכונותו לקבל טיפול, וביצוע העבירות ללא שימוש בכוח או באיומים, מצדיקים הקלת-מה בעונשו.

אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער על 14 שנות מאסר.