ע"א 3211/01 קצין התגמולים נ. יהודית גנץ

דין הבקשה למחיקת הערעור עקב איחור בהגשתו - להידחות.

וזה היה מהלך הדברים: המבקש, קצין התגמולים, הגיש בקשת רשות ערעור זו ביום 24.4.01. המשיבה טענה כי הבקשה הוגשה באיחור. היא הסבירה כי פסק הדין הומצא למבקש, במסירה אישית, באמצעות תיבה של הפרקליטות המצויה במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה כבר ביום 22.2.01. ומכאן - שהבקשה ליתן רשות ערעור הוגשה באיחור. המבקש דוחה דברים אלה. לדבריו, הוא יוצג בבית המשפט המחוזי על ידי עורך דין מסוים, וכתובתו של עורך דין זה, ולא תיבת הפרקליטות הם ששימשו מען להמצאת כתבי בי דין. הואיל ופסק הדין לא הומצא לאותה כתובת אלא ביום 5.3.01 לא חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

ברגיל, המצאה לפרקליטות המחוז מהווה המצאה כדין למבקש, קצין התגמולים. הקובע לעניין זה הוא תקנות הנכים ומשפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (סדר הדין בערעור), תשמ"ז 1987-. תקנה 2 של תקנות אלה, קובעת את סדרי הערעור בבית המשפט המחוזי. וזה לשונה:

(3) מען להמצאת כתבי בי-דין; לענין זה - מענו של קצין התגמולים הוא משרד פרקליט המחוז במחוז שבו מוגש הערעור;

תקנה זו מהווה הד לכלל הרגיל המצוי בתקנה 485 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984- ("התקנות"), ולפיו המען להמצאת כתבי בי דין למדינה יהיה משרד פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית המשפט.

ואולם, ברי כי תקנות אלה ניתנות להתניה. אם קצין התגמולים או המדינה יוצגו על ידי עורך דין שאינו נמנה על שורות המדינה, ההמצאה צריך שתעשה לאותו מען. לעניין זה תופסת תקנה 480 הקובעת כי "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען". גם תקנה 477 קובעת הסדר דומה מקום שלבעל הדין "יש עורך דין". התקנות קובעות כי מדובר בהסדר חלופי; לשון תקנה 480 אומרת: "יכול שתהא ההמצאה" ולשון תקנה 477 "דיה ההמצאה". לכאורה, נותר ההסדר ההמצאה העיקרי "לנמען גופו" ובמקרה זה, למשרדי הפרקליטות בעינו. ואולם, כאשר נמסר מען להמצאת כתבי בי דין, וזה משמש לזימון בעל הדין על דרך השגרה, ניתן לראות מכך הסדר מכללא בין כל בעלי הדין לפיו ההמצאה תעשה דווקא לאותו מען.

דוגמא לכך ניתן למצוא במקרה זה. כזכור, הומצא פסק הדין לתיבת הדואר של הפרקליטות בבית המשפט קמא. תיבת דואר זו משמשת מען להמצאה מכוח ההסדר הכללי. היא אינה עונה על הדרישה לפיה ההמצאה תעשה ל"משרד פרקליט המחוז במחוז שבו מוגש הערעור". עם זאת המען מחייב את המדינה הואיל ונוצר הסדר לפיו די בהמצאה לתיבה זו. מובן כי ההסדר חל כל עוד לא ניתן מען אחר. במקרה זה, ניתן מען אחר והוא משרד עורכי הדין שייצג את המבקש, ושאליו נשלחו גם הזימונים לדיון. מען זה, אשר הופיע על כתבי הטענות של המבקש, הוציא את ההסדר של תיבת הדואר מכלל תחולה, ועל כן אין לראות במסירה לאותה תיבה משום המצאה.