ע"א 3232/98 עזבון שי פטולאי ז"ל נ. אורן קרן

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי, היינו עיכוב סכום של כ2,300,000- ש"ח מתוך סכום של כ9,300,000- ש"ח שנפסקו בפסק-הדין בת.א. 154/94 שניתן ביום 21.4.98, על-ידי כב' השופט ד"ר קלינג, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ענינו של פסק הדין בקביעת פיצוי לאדם צעיר שנפגע פגיעה קשה ביותר.

2.כב' השופט קלינג דחה את בקשת המבקשים (הנתבעים) ביום 1.7.98. ההחלטה שוגרה אלי, בהתאם להחלטתי מיום 9.7.98.

3.לאחר עיון בבקשה לעיכוב - בקשתי, בהחלטה האמורה מיום 9.7.98, את תגובת המשיבים שהגיעה ביום 15.7.98.

4.לאחר עיון בטענות באי-כוח הצדדים ובהחלטת השופט ד"ר קלינג, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

בהחלטתו מיום 1.7.98 אומר, כב' השופט קלינג , בין היתר את הדברים הבאים:

"...על פי הפסיקה שני נימוקים מצטברים צריך להניח המבקש לפיתחו של בית המשפט. האחד הוא בדבר סיכויי הערעור שהוא עומד להגיש או שהגיש, והשני מתייחס לקושי שבפניו יעמוד אם יזכה בערעור וירצה להשיב מצב לקדמותו, גביית הכסף היתר אשר שילם, כאשר מדובר בחיוב כספי... והנחתי לצורך החלטה זו היא כי אכן יש סיכוי לערעור כטענת הנתבעים.

תחת שיכנוע של בית המשפט יהיה קושי לקבל בחזרה את הכספים אשר ישולמו על ידי הנתבעים, טוענים הנתבעים, בעיקרו של דבר כי התובעים לא ינזקו אם תנתן החלטה על עיכוב התשלום כמבוקש.

מוכן אני לקבל שכאשר מונחת בפני בית המשפט תשתית בדבר הנזק שעלול להיגרם לתובעים על ידי התשלום יבחן בית המשפט ענין זה לאור הנזק הצפוי לתבוע אשר לא יקבל את כספו לאלתר. אולם כאשר אין בפני בית המשפט כל תשתית ראייתית בדבר נזק אפשרי לנתבעים אינני סבור שיש צורך לבחון אם עיכוב התשלום יכביד על התובע אם לאו. נקודת המוצא של תקנה 466 היא שבעל דין שזכה בדינו זכאי לכספו מבלי שיצטרך להסביר מדוע הוא רוצה לקבלו.

בענין שבפני נראה לי שאין מקום לחששם של הנתבעים אשר הובע בעל פה, ובכתב, ללא תשתית ראייתית, כי יתקשו לגבות את הסכום היתר, אם יזכו בערעור.

מדובר בחסוי אשר כספו מפוקח על ידי האפוטרופוס הכללי ועל ידי בית המשפט. לכן אין חשש שתעשנה בכסף פעולות שתסכנה את האפשרות להחזרתו. על מנת להסיר כל מכשול, ולו גם פרוצדורלי, הנני קובע כי הסכום שמבוקש לעכב את תשלומו ישולם לידיהם הנאמנות של באי כוח התובעים והם ינהגו בהשקעת אותם כספים בהתאם להוראות האפוטרופוס הכללי ובית המשפט. זאת אם לא יגיעו להסכמה עם הנתבעים על הדרך להשקעתם של אותם כספים. דין אותם כספים יחרץ בפסק הדין אשר ינתן בערעור.

בנסיבות אלה הנני דוחה את הבקשה בכפוף לאמור בהחלטה בדבר הפקדת הכספים בידי עורכי הדין".

5.החלטתו של כב' השופט ד"ר קלינג מקובלת עלי. מה עוד, שכאמור בהחלטה, הוסף בטחון נוסף שיש בו להפיג את חשש המבקשים.

6.בשולי הדברים אוסיף רק כי אין אני רואה את סיכויי המערערים, עין בעין איתם, בהתחשב בנסיבות המקרה שלפנינו.