ע"א 3285/09 אברהם [אבי] טאוב נ. בנק הפועלים בע''מ

לפניי בקשה לאיחוד דיון ולפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.

אתאר תחילה בקצרה את הרקע בבסיס הבקשה. משיבה 3, חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ (להלן – אנ.די.סי.), היא הבעלים של נכס מקרקעין ברח' דרך בית לחם בירושלים (להלן – הנכס). המערער הוא בעל המניות של אנ.די.סי.. מאז שנת 1993 נתונה אנ.די.סי. בהליכי חדלות פרעון. משיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן – הבנק), הוא נושה מובטח של אנ.די.סי. בהיותו מחזיק באגרת חוב בדבר שעבוד הנכס לטובתו. במהלך הליכי חדלות הפרעון הייתה אנ.די.סי. תחת הסדר נושים, במסגרתו הוסכם כי משיבה 3, חברת מרכז היהלומים הלאומי [ממש] בע"מ (להלן – ממש) , תשכור את הנכס ותשלם דמי שכירות אשר ישמשו כתשלומים לבנק ולנושים אחרים לצורך החזרת החובות. משלא עמדה ממש בהתחייבויותיה על פי הסדר הנושים, ביטל הבנק את הסדר הנושים לגביו בנוגע לנכס והגיש בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי כונס נכסים לנכס. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ומינה את המשיב 2, עו"ד עופר שפירא, ככונס נכסים קבוע על הנכס. כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה מטעם אנ.די.סי., ממש והמערער (ע"א 3333/07). עם הגשת הערעור הופקד ערבון בסך 30,000 ₪. לעת הזו הוגשו בתיק סיכומי הטענות והוא קבוע להשלמת טיעון ביום 1.10.2009.

2.

נוכח ביטולו של הסדר הנושים, הגישו ממש וחברה נוספת, שהינה בעלת המניות העיקרית בממש, תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז. בתביעה התבקש סעד הצהרתי לפיו זכאות התובעות לכך שהבנק ישיב להן את הכספים שקיבל במסגרת הסדר הנושים. התביעה נדחתה על הסף, בקביעה כי לא ניתן לבצע השבה בעקבות ביטולו של הסדר נושים. כנגד פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 687/09). במסגרת הערעור הופקד ערבון בסך 30,000 ₪ וניתן צו לסיכומי טענות. השלמת הטיעון בתיק זה קבועה ליום 24.5.2010.

3.

ביני לביני הגיש המערער תביעה נפרדת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בתביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי אגרת החוב בדבר שעבוד הנכס לטובת הבנק מעולם לא נחתמה על ידי המערער וכי בטל מינויו של עו"ד שפירא ככונס נכסים של הנכס. המערער טען כי החתימה באגרת החוב הנחזית להיות חתימתו, היא מזויפת. כן טען, כי מאחר שההחלה על מינוי כונס הנכסים התבססה על אגרת חוב מזויפת, יש לבטלה מחמת תרמית. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' רונן) החליט לדחות את התביעה על הסף, בקובעו כי המערער לא הוכיח את התנאים הדרושים לצורך "פתיחה מחדש" של החלטה מטעמי תרמית. זאת משום שהעובדות להן טוען המערער אינן ראיות חדשות שהתגלו לו לאחר ההחלטה ואין מ דובר בראיות שלא יכול היה להשיגן קודם. כנגד פסק דין זה מופנה הערעור שבכותרת. עם הגשתו נדרש המערער להפקיד ערבון בסך 30,000 ₪, אשר טרם הופקד.

4.

בבקשה לפניי מבקש המערער לאחד את הדיון בשלושת הערעורים, ולהסתפק בערבון שהופקד בערעורים הקודמים, כך שלא יידרש ערבון נוסף בערעור שבכותרת. על פי הנטען, למערערים בכל אחד מן ההליכים אין התנגדות לאיחוד התיקים ולבקשה בעניין הערבון. לטענת המערער, כל הערעורים קשורים זה בזה, כאשר המכנה המשותף לכולם הוא ההחלטה למנות כונס נכסים לנכס. המשיב העיקרי בשלושת הערעורים הוא הבנק. המערער סבור כי נוכח זהות בעלי הדין, זהות במערכת העובדות וקווי הדמיון המשמעותיים בטיעונים, יש לאחד את הדיון בערעורים ולקבוע "ערבון מאוחד" לשלושתם.

5.

משיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה. לטענתם, כל אחד מן הערעורים עוסק במסכת עובדתית ומשפטית שונה לגמרי. איחוד הדיון אך יסרבל ויעכב את בירורם, מה גם שאחד הערעורים (ע"א 3333/07) מצוי בשלב דיוני מתקדם לעומת שני התיקים האחרים. משיבים 1 ו-2 מוסיפים וטוענים כי המערער אינו עומד בתנאים העשויים לזכות מערער בפטור מהפקדת ערבון. לשיטתם, מדובר במתדיין סדרתי המציף את בתי המשפט בהליכי סרק ואינו נוהג לשלם הוצאות, דבר המחייב הקפדה על הפקדת ערובה בסכום משמעותי.

6.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר המצוי בתיק, החלטתי להיעתר לבקשה לאיחוד הדיון בשלושת הערעורים. המסכת העובדתית ברקע שלושת הערעורים זהה – שעבוד הנכס לטובת הבנק, הסדר הנושים של אנ.די.סי. ומינוי כונס נכסים לנכס. אמנם, בכל אחד משלושת הערעורים עולות גם שאלות עובדתיות ומשפטיות הנוגעות לאותו הליך בלבד, ואינן משותפות לערעורים האחרים. כך למשל, שאלת ההשבה של כספים ששולמו על פי הסדר נושים שבוטל, ייחודית לע"א 687/09. יחד עם זאת, נוכח העובדה שההליכים נוגעים כולם לפרשייה עובדתית אחת והם נובעים כולם מאותו סכסוך שבמרכזו ניצבים המערער והבנק, הרי ששיקולים של יעילות הדיון מצדיקים קיום הדיון בשלושת הערעורים לפני אותו הרכב ובאותו מועד. אשר על כן, הערעור שבכותרת יישמע באותו מועד ולפני אותו הרכב לפניו יתבררו ע"א 3333/07 וע"א 687/09.

7.

אשר לערבון, חרף קיום הדיון במאוחד, לא שוכנעתי כי ניתן להסתפק בסכומי הערבון שהופקדו בערעורים הקודמים ולפטור את המערער מהפקדת ערבון בערעור שבכותרת. כידוע, תכלית הערבון המופקד בגדרי ערעור בבית משפט זה היא להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות של יוזם ההליך לטובת המשיב או המשיבים בו. בערעורים הקודמים הופקדו ערבונות בסכום כולל של 60,000 ₪.

על רקע הגשתו של ערעור נוסף שיישמע יחד עימם, עולה השאלה האם התווספותו של הערעור הנוסף עשויה להעלות במידה ממשית את שיעור ההוצאות שייפסק בבית משפט זה, אם יידחו הערעורים, באופן שנדרש ערבון גדול מסך של 60,000 ₪. קביעת שיעורו של ערבון היא עניין של הערכה, המבוססת על ניסיון העבר בתיקים דומים וכמובן שאין מ דובר במדע מדויק. כפי שציינתי, החפיפה בין הערעורים היא בכל הנוגע למערכת היחסים בכללותה בין בעלי הדין. עם זאת, כל אחד מן הערעורים עוסק בהיבטים שונים של אותה מערכת יחסים ומעורר שאלות עצמאיות של עובדה ומשפט. כל אחד מן הערעורים הוא ערעור עצמאי המופנה נגד פסק דין אחר, עוסק בסעדים אחרים ומצריך התייחסות למסכת ראייתית אחרת ולקביעות משפטיות ייחודיות. במצב דברים זה, הגשת הערעור שבכותרת מחייבת הפקדת ערבון נוסף. נוכח היקפו של הערעור ובהעדר טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית, וכן בשים לב לטענות המשיבים בדבר אי כיבוד פסיקת הוצאות בעבר, לא מצאתי הצדקה להפחית מסכום הערבון שנקבע. על המערער להפקיד איפוא ערבון בסך 30,000 ₪ תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהעדר הפקדה במועד יידחה הערעור ללא צורך במתן התראה נוספת.