ע"א 3288/09 בני פורת נ. מפעלי תחנות בע"מ

לפניי בקשה מטעם משיבה 1 למחיקת הערעור שבכותרת, מן הטעם שהוגש לאחר המועד הקבוע בדין להגשת ערעור.

1.

פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 22.2.2009 שלא במעמד הצדדים. הערעור הוגש ביום 19.4.2009. משיבה 1 טוענת בבקשתה כי עוד ביום 25.2.2009 הגישו המערערים בקשה לבית המשפט המחוזי "להבהרת פסק הדין", בקשה שנדחתה ביום 29.3.2009. לטענת משיבה 1 יש למנות את המועד להגשת הליך לכל המאוחר מיום 25.2.2009 כך שהמועד להגשת ערעור הסתיים ביום 11.4.2009. לחלופין טוענת משיבה 1, כי הערעור אינו עומד בתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה על כתב הערעור להיות מנוסח בצורה תמציתית שלא על דרך הוויכוח או הסיפור. נטען כי הודעת הערעור משתרעת על 24 עמודים וצורפו לה נספחים עבי כרס. ניסוח ההודעה הוא כניסוח של סיכומים, לרבות הפניות לאסמכתאות משפטיות באופן מקיף ופניה לחומר ראיות הכולל ציטוטים מהפרוטוקול.

2.

המערערים, בתגובתם, אינם מתכחשים לכך שידעו על פסק הדין כבר ביום 22.2.2009 וכי ממועד זה יש למנות את הימים להגשת ערעור. הם טוענים עם זאת כי בשים לב לפגרת הפסח, שאינה באה במניין הימים, לא חל איחור בהגשת ההליך. המערערים מפנים בהקשר זה לאמור בפתח כתב הערעור, לפיו עותק של פסק הדין הומצא כדין לבאת-כוחם דאז של המערערים ביום 11.3.2009, אך דבר מתן פסק הדין נודע לה עוד ביום 25.2.2009. אשר לטענה כי כתב הערעור נוגד את תקנה 414 לתקנות, המערערים מציינים כי כתב הערעור הוגש על ידי 13 המערערים על תביעה בסך של 8.6 מיליון ₪. הערעור מופנה הן כנגד פסק הדין והן כנגד שתי החלטות ביניים שניתנו במסגרת התביעה. המערערים מוסיפים וטוענים כי היריעה העובדתית של הערעור היא רחבת היקף ומשתרעת על פני תקופה של למעלה מ-20 שנה. לטענת המערערים, בשים לב למהות התיק, השאלות המשפטיות העומדות במרכזו והיקף ההליך בבית המשפט קמא, הודעת הערעור אינה בהיקף חריג. המערערים מציינים כי הנספחים שצורפו לערעור הם פסק הדין והחלטות הביניים עליהם הוגש הערעור, הכל כמצוות תקנה 419 לתקנות.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, על שני ראשיה. אפתח בעניין המועד להגשת הליך. על פי תקנה 529 לתקנות, תקופת פגרה של בית המשפט לא תבוא במניין הימים שנקבעו בתקנות. מניין 45 הימים להגשת ערעור במקרה דנן הסתיים אמנם ביום 11.4.2009 (י"ז בניסן) אך

בשים לב לפגרת הפסח בבתי המשפט, מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן (ראו, תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983) הרי שהמועד להגשת ערעור הסתיים ביום 19.4.2009, הוא מועד הגשתו בפועל. מכאן שלא חל כל איחור בהגשת הערעור, אפילו תימנה התקופה מיום 22.2.2009, כטענת המשיבה 1.

4.

מכאן לטענה כי הערעור אינו תואם את תקנה 414 לתקנות. אמות המידה לאורן נבחנת בקשה למחוק כתב ערעור בהתאם להוראות תקנה 414 לתקנות, הותוו בע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח (טרם פורסם, 8.5.2005). נקודת המוצא לעניין זה היא כי אין בית המשפט "עורך על" של כתבי הטענות. מזכות הטיעון של בעלי הדין נגזר החופש של הצדדים לנסח את כתבי הטענות ולקבוע את היקפם. אולם אין המ דובר בזכות בלתי מוגבלת. את זכות הטיעון יש לאזן כנגד אינטרסים אחרים. במסגרת זאת, יש להבטיח את האינטרס של הצד שכנגד לדעת מהי גדר המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן. כמו כן, יש להגן על השוויון הדיוני בין בעלי הדין ויש להבטיח ניהול יעיל של ההליך, לטובת כלל הגורמים הנוגעים לעניין. יש לזכור, עם זאת, כי נוכח החשיבות המוקנית לזכות הטיעון של בעלי הדין, השימוש בתקנה 414 לתקנות נעשה במשורה, רק באותם מקרים חריגים בהם קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס מוגן של בעלי דין אחרים או לפגיעה בתפקוד המערכת השיפוטית (ראו, ע"א 11829/05

גד כימיקלים בע"מ נ' BIP Chemicals Ltd

(לא פורסם, 9.4.2006)).

5.

במקרה שלפני, עיון בהודעת הערעור מעלה כי היא אכן מפורטת, אולי אף מפורטת יתר על המידה. הודעת הערעור מחזיקה 24 עמודים, רקע כללי, פירוט ההליכים בבית המשפט קמא ופירוט הטענות ועילות התביעה השונות מתחום החוזים.

יתכן כי ניתן היה לנסח את הודעת הערעור בצורה תמציתית יותר. הניתוח המפורט של הסוגיות המשפטיות שיתבררו במסגרת הערעור, צריך שימצא את מקומו בסיכומים בכתב. עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על קיצור כתב הערעור בשלב זה של הדיון. משיבה 1 לא טענה כי היא מצויה במצב בו היא אינה יכולה להתגונן כראוי מפני הערעור. אכן, מקריאת הודעת הערעור עולה באופן ברור המחלוקת בין הצדדים, ואין לומר כי כתב הערעור אינו תוחם את גדרי המחלוקת בין בעלי הדין. יש להתחשב בטענת המערערים כי הערעור מופנה נגד שתי החלטות ביניים ופסק דין רחב יריעה, וכי השתלשלות העניינים הנוגעת לערעור משתרעת על פני כעשרים שנה. על רקע זה, אין לומר כי היקף הטיעון חורג במידה ניכרת מן המקובל בהליכים מן הסוג הנדון. אשר לטענה בדבר חוסר איזון דיוני בין הצדדים, יש לזכור כי הדיון בערעור יתנהל ממילא על יסוד הסיכומים שיוגשו (ראו, ע"א 6929/05 מגיריש נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 5.1.2006)) וממילא יהא על המערערים למקד ולצמצם את טענותיהם בהתאם להיקף הסיכומים שייקבע. במצב דברים זה, אין לומר כי האינטרס של המשיבה 1 לשוויון דיוני נפגע באופן המצדיק התערבות בדרך בה נוסחה הודעת הערעור.

6.

אין ממש גם בטענת המשיבה 1 לגבי צירוף נספחים לכתב הערעור. בתקנה 419 לתקנות מפורטים המסמכים אותם יש לצרף לכתב הערעור. בין אלה נמנים העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין. כל הנספחים שצורפו לערעור הם החלטות ופסק דין של בית המשפט המחוזי, ומכאן שלא נפל כל פגם בצירופם.

אשר על כן, בקשת המשיבה 1 למחיקת הערעור נדחית. המשיבה 1 תשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 2,500 ₪.