ע"א 3308/07 קו-אופ צפון אגודה שיתופית לשרותים בע"מ נ. כונסי הנכסים של קו

בשם המערערות:

עו"ד רנן גרשט

בשם המשיבים 3:

עו"ד הרצל כספי

בשם רשם האגודות:

עו"ד יעל מימון

החלטה

1.

לפני בקשה למחיקת הערעור שבכותרת, בקשה שהוגשה על ידי משיבים 1 בהליך שבכותרת, שהם כונסי הנכסים של המערערות בו.

2.

העובדות הרלבנטית לבקשה שלפני הן אלו: ביום 27.11.06. פסק בית המשפט קמא בסוגית שכר הטרחה של שלושת כונסי הנכסים - משיבים מס' 1. אין חולק כי החלטה זו ניתנה, בנוכחות כונסי הנכסים, ובלי שהמערערים היו נוכחים. ההחלטה ניתנה, על פי כותרתה, בתיקי בש"א 11545/05; 1828/06; 14618/05 וכן 5603/06. בהחלטה נפסק שכר הטרחה הן לעניין עו"ד לויט, (שסיים תפקידו) והן לעו"ד כספי ורו"ח בורוכוף, שהמשיכו בתפקידם (להלן תכונה החלטה זו: ההחלטה הראשונה). בהמשך לכך, הוגשה על ידי המערערים בקשה לביטול ההחלטה הראשונה - בתיק בש"א 1828/06 - שכן ניתנה כאמור במעמד צד אחד. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 22.2.07 (להלן: ההחלטה השניה). ביום 15.4.07 הוגש הערעור לבית משפט זה, כאשר בכותרתו נרשם כי מדובר בערעור על ההחלטה השניה, בה נדחתה הבקשה לביטול ההחלטה הראשונה. הבקשה למחיקת הערעור מתייחסת לערעור זה.

3.

בקשת המחיקה על הסף מטעם כונסי הנכסים, והתגובה לה מטעם המערערות וכן רשם האגודות השיתופיות, מעלה שורה של מחלוקת בגדריו של התיק. האחת , אם בקשת הביטול של ההחלטה הראשונה נגעה גם לעו"ד לויט, שכן בכותרתה נרשם שהיא מוסבת רק לעניין בש"א 1828/06 בעוד שעניינו שלו נדון בבש"אות האחרות, ועל כן אין אפשרות על פי הנטען לערער בעניינו בגדרי ההחלטה השניה; השניה אם ההחלטה הראשונה היתה פסק דין או שמא החלטה אחרת כלפי עו"ד כספי ורו"ח בורוכוף, שהערעור עליה ברשות; השלישית , אם הערעור דנן הנו רק על ההחלטה השניה, כאמור לכאורה בכותרתו, או שמא גם על ההחלטה הראשונה; הרביעית , אם יש למנות את המועד להגשת הערעור ממועד מתן ההחלטה הראשונה, או שמא ממועד ההחלטה השניה.

4.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין בנדון, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה למחיקת ההליך על הסף. בראש ובראשונה יצוין, כי לא מצאתי יסוד מספיק לטענת עו"ד לויט לפיה יש לראות את ההחלטה השניה כמתייחסת רק לכונסי הנכסים האחרים, עו"ד כספי ורו"ח בורוכוף. אמת, בית המשפט בהחלטה השניה קיבל את הטענה לפיה בקשת הביטול לא מתייחסת לעניינו על עו"ד לויט. אולם, המערערים משיגים בערעור על קביעה זו ובכל מקרה מהווה היא הכרעה בעניינו של עו"ד לויט, הקשורה בהחלטה הראשונה. על רקע זה יש לקבוע לצרכי זכות הערעור לפחות, כי ההחלטה השניה נגעה לכלל כונסי הנכסים, ובכלל זה עו"ד לויט, ואין אפוא לקבל את טענתו לפיה על הערעור להימחק שכן מוסב הוא על ההחלטה השניה שאינה נוגעת אליו.

5.

על רקע זה יש לעבור לשאלה הבאה, והיא שאלת המועד להגשת הערעור דנן. אין חולק כי מדובר בערעור שהוגש בעקבות דחית בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. כאמור בתקנה 398א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ימנה המועד מעת מתן ההחלטה בבקשת הביטול. אשר על כן, אין בידי לקבל הטענה לפיה ההחלטה השניה "טפלה" להחלטה הראשונה ומניין המועדים צריך להתחיל מן ההחלטה הראשונה. משעה שדובר בבקשת ביטול של החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אין לבחון את ההחלטה על פי מבחן "הטפל" ו"העיקר", אלא על פי הוראתה המפורשת של תקנה 398א' הנזכרת.

6.

על רקע זה נותרה, אפוא, לבירור בעיקר השאלה אם איחרו המערערות בהגשת ערעורן. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אין חולק כי בעניינו של עו"ד לויט היוותה ההחלטה הראשונה פסק-דין, שהערעור עליה בזכות. זאת ועוד, אין בידי לקבל את הטענה כאילו כלפי יתר כונסי הנכסים ההחלטה הראשונה משום "החלטה אחרת", שכן עיון בה מבהיר כי נפסק שכר טרחה הן כלפי העבר והן כלפי העתיד ועניין זה הוכרע, אפוא, באופן סופי גם כלפי עו"ד כספי ורו"ח בורוכוף. משעה שזו מסקנתי, ברי כי הערעור דנן הוגש במועד. על פי תקנה 398א(ב) הנזכרת, את המועד לערעור יש למנות מעת מתן ההחלטה בבקשות הביטול, אולם משך הזמן שנמנה לא מצוין בתקנה 398א' עצמה, והוא נגזר, אפוא, מסוג ההחלטה עליה מבקשים לערער: אם ערעור בזכות – 45 ימים מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול; אם בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" – 30 ימים ממתן ההחלטה בבקשת הביטול (וראו חמי בן נון, הערעור האזרחי 272 (2004)). משעה שקבעתי כאמור לעיל כי ההחלטה הראשונה הינה פסק-דין כלפי כל הכונסים והערעור עליה בזכות תוך 45 ימים, הרי שעמדו למערערות 45 ימים מעת מתן ההחלטה בבקשת הביטול בכדי להגיש את הערעור דנן. על פי מניין ימים זה הוגש הערעור שבכותרת במועד.

7.

לבסוף, נכון הדבר כי קיימת אי בהירות נוכח כותרת הערעור דנן, ככל שהיא מסיבה עצמה אך על ההחלטה השניה. עם זאת, מקובלת עלי טענת המערערות, כמו גם רשם האגודות השיתופיות, כי עיון בערעור עצמו מבהיר כי מוסב הוא הן על ההחלטה הראשונה והן על ההחלטה השניה, וגם אם קביעה מעין זו מצריכה תיקון הודעת הערעור, יש לאפשר זאת, בשים לב ליתר הערעורים שבבית משפט זה בעניין שכר טרחת כונסי הנכסים והקשר ההדוק שבין ההחלטה הראשונה וההחלטה השניה.

8.

התוצאה היא, כי דין הבקשה למחיקה על הסף, להידחות. לא מצאתי לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו, בשים לב גם לפגם שנפל בכותרת הודעת הערעור מטעם המערערות. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.