ע"א 3323/99 ORO AMERICA INC נ. B&W JEWELRY MFG CO INC

1.

המשיב מס' 5 הוא כונס נכסים (להלן - " הכונס ") של המשיבה מס' 3 - חברת דוד רוזנווסר

בע"מ (להלן - "החברה"). הכונס מונה לתפקידו בעקבות בקשתו של המשיב מס' 4 שהוא נושה של החברה. ביום 25.12.98 פירסם

הכונס הזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת הציוד של החברה. המערערת הגישה לכונס הצעה לרכישת הציוד והוזמנה יחד עם שני מציעים נוספים להליך של התמחרות . בסיומה של ההתמחרות , שהתקיימה ביום 11.4.99, קבע הכונס כי הצעתה של המערערת, בסך 175,000 דולר ארה"ב, היא ההצעה הגבוהה ביותר. במעמד ההתמחרות הודיע הכונס למציעים כי התשובה הסופית בדבר ההצעה הזוכה תינתן אחרי שבעה ימים. יומיים לאחר מכן, ביום 13.4.99, קיבל הכונס

הצעת רכש מטעמה של המשיבה מס' 1 - אשר לא נטלה חלק בהליך ההתמחרות

- בגובה של 200,000 דולר ארה"ב. בעקבות זאת פנה הכונס , ביום 28.4.99, לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בבקשה למתן הוראות. בבקשתו ביקש מבית המשפט להורות לו האם עליו לקבל את הצעתה של המערערת או שמא עליו לחדש את הליך

ההתמחרות בהשתתפותה של המשיבה מס' 1.

2.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' לויט ), בהחלטתו מיום 10.5.99, הורה לכונס לפתוח בהליך המכר מלכתחילה ולפרסם הזמנה חדשה להציע הצעות לרכישת הציוד. ביום 19.5.99 הגישה המערערת לבית משפט זה ערעור על החלטתו של בית המשפט. כמו כן ביקשה מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע החלטתו. בהחלטה מיום 2.6.99 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעכב את הביצוע והורה לקיים הליך התמחרות חדש ביום 13.6.99.

המערערת פנתה לבית משפט זה בבקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.5.99 עד למתן פסק הדין בערעור שהגישה. בהחלטתי מיום 4.6.99 הוריתי למערערת להסביר מדוע הגישה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי ולא הגישה בקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. כמו כן הוריתי למשיבים להשיב על הבקשה לעיכוב הביצוע. בתשובתה להחלטה הסבירה המערערת כי היה עליה, לדעתה, להגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. "יחד עם זאת ולחילופין ומטעמי זהירות בלבד" צירפה להודעתה מסמך המוכתר בכותרת "בקשת רשות ערעור". יצוין כי בתשובתו הסביר הכונס

כי, לדעתו, שגתה המערערת בכך שנקטה בדרך של הגשת ערעור ולא ביקשה להרשות לה לערער.

3.

ערעורה של המערערת מבוסס, בעיקר, על שתי טענות עיקריות: האחת - משנמצאה הצעתה כגבוהה ביותר במסגרת הליך ההתמחרות לא היה כל יסוד לפתוח מחדש את ההליך, תוך פגיעה בעקרון "סופיות הליכי המכרז". השניה - קיומו של חשד לקשר פסול בין אחת מן המציעות שלא זכו בהליך ההתמחרות לבין המשיבה מס' 1. בבקשתה טוענת המערערת כי אם לא יעוכב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי "ירוקן הערעור מכל תוכן ממשי".

בתשובתו עמד הכונס על הנזק שייגרם לקופת הכינוס בשל עיכוב מכירת הציוד וכן ציין כי המערערת מסרבת לערוב לנזק זה. המשיב מס' 4 הצטרף לעמדתו של הכונס . המשיבים מס' 3-1 הודיעו כי יכבדו כל החלטה שתתקבל לענין עיכוב הביצוע.

4.

דין הבקשה להידחות.

כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי ומתשובתו של הכונס , עיכוב מכירת הציוד יגרום לקופת הכינוס הוצאות נכבדות עקב הצורך להמשיך בשכירות נכס שבו מאוכסן הציוד, וכן עבור ביטוח ותחזוקה, בסכום כולל הנאמד בכ8,000- דולר ארה"ב לחודש. עוד ייאמר כי בבואנו לבחון את סיכויי ערעורה של המערערת, עומדת לנגד עינינו קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה " היתה

אי בהירות לגבי המועד האחרון שבו ניתן היה להגיש הצעות". בנסיבות אלה יש להעדיף את האינטרס של קופת הכינוס ואין מקום לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

5.

אשר לדרך הדיונית בה היה על המערערת ללכת - ידון בכך המותב שידון בערעור. אעיר כאן כי המסמך שצירפה המערערת להודעתה, שהוכתר בכותרת "בקשת רשות ערעור", לא הוגש כדרך שמגישים בקשות כאלה. אם היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור הרי שלא יצאה ידי חובתה.

6.

הבקשה נדחית. הוצאות בקשה זאת בסך 10,000 ש"ח יחולו לפי תוצאות הערעור.