ע"א 3356/07 יוסף אלגזי נ. גבריאל אדוארד

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר הצהיר כי המשיבים הינם בעלי הזכויות בדירה פלונית וחייב את המבקש לרשום לטובתם הערת אזהרה.

2.

העובדות ברקע הבקשה הן אלו: המבקש, ביחד עם שותפיו לבעלות במקרקעין, נקשרו בהסכם קומבינציה עם קבלן לפיו יבנה זה האחרון בניין דירות, שהבעלות בהן השונות תתחלק בין המבקש, השותפים והקבלן. המשיבים קנו מהקבלן את אחת הדירות בבניין, שילמו לו מקדמה, וביקשו לרשום הערת אזהרה לזכותם. אולם, בין המבקש לבין הקבלן נתגלעו חילוקי-דעות, אשר מתבררים בימים אלו בפני ערכאה אחרת (בית-משפט השלום בפתח-תקווה), והמבקש סירב לרשום הערת אזהרה לטובתם מהטעמים הבאים: נוכח הסכם הקומבינציה טרם קמה החובה להעביר את הזכויות בדירה; ומאחר והקבלן בנה את הדירה אותה רכשו המשיבים בשטח העולה על זה שתוכנן מלכתחילה, זכאי הוא לבעלות על חלק ממנה. המשיבים פנו אפוא לבית-משפט קמא בבקשה להורות למבקש לרשום הערת אזהרה. בית-המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש, וקבע כי אין המבקש יכול למנוע מהמשיבים את רשום ההערה נוכח העובדה שבאף שלב לא התנגד למכירתה. עוד נקבע, כי הסכם הקומבינציה מבטיח למבקש אחוז מסוים משווי השטח העודף, ולא זכות קניינית בו.

3.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור, ובגדרו הבקשה שבפני. זו נתמכת בשני טעמים: האחד , כי ביצועו המיידי של פסק-הדין ייצור מצב בלתי-הפיך, באשר המשיבים מתעתדים לקחת הלוואה ולשם כך ישעבדו את זכויותיהם בדירה לטובת צד ג'; הטעם השני נמצא למבקש בהערכתו כי סיכויי הערעור, אשר מנומק באותן טענות ששטח בפני בית משפט קמא, הינם טובים.

4.

המשיבים, מנגד, טוענים כי דין הבקשה להידחות. להשקפתם, סיכויי הערעור קלושים, וקביעותיו של בית-משפט קמא מבוססות על אדנים יציבים. עוד טוענים המשיבים, כי האינטרס של המבקש בשטח העודף בדירה הינו זעום, שכן הוא זכאי רק לשישית משטח זה. לבסוף, טוענים המשיבים כי המבקש לא הרים את הנטל להראות שמצבם הכלכלי יעורר קושי כלשהו להשיב את המצב לקדמותו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. כלל היסוד הוא כי פסק-דין מבוצע מייד לאחר שזה ניתן, והגשת ערעור עליו אינה מקימה עילה לעכב את ביצועו. על בעל-דין המבקש לחרוג מכלל זה מוטל הנטל להוכיח את קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי יגרם לו נזק שקשה יהיה לתקנו אם ערעורו יתקבל, והוא כבד מהנזק שיגרם לזוכה אם ביצועו של פסק-הדין יעוכב; השני, כי קיים סיכוי טוב לקבלת הערעור (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ , פ"ד מא(1) 713; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403) .

לא מצאתי מקום או עילה להושיט למבקש את הסעד לו הוא עותר, הואיל וגם אם אניח לטובתו כי הערעור עשוי להתקבל, ואינני מביע דעה בסוגיה זו, לא שוכנעתי כי הנזק אשר עלול להיגרם לו הנו בלתי הפיך. אשר על כן, הבקשה נדחית, והמבקש ישא בהוצאות בקשה זו בסכום של 3,000 ש"ח.