ע"א 3365/99 מאיר זורע נ. '' עמיקם'' כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש. פינקלמן) תביעה נגד המשיבה, אגודה שיתופית המאגדת את חברי מושב עמיקם, בה ביקש להצהיר על חברותו באגודה.

לטענתו, בשל סירוב האגודה לקבלו כחבר, נמנע ממנו להעביר לידיו משק במושב, ונגרמו לו נזקים רבים.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. המבקש ערער לבית משפט זה. במהלך התקופה שבין מתן פסק הדין לשמיעת הערעור הורשע אחד העדים בעבירות של זיוף, ולפיכך החזיר בית המשפט העליון את הדיון בעניין זה לבית המשפט המחוזי, אשר שב ודחה את התביעה. על כך הגיש המבקש ערעור, ובפני הבקשה שהוגשה בד בבד עם אותו ערעור.

כידוע, על המבקש פטור מאגרה להוכיח כי מצבו הכלכלי מצדיק מתן פטור כאמור, באמצאות תצהיר כמפורט בתקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) התשמח1987-, וכי הערעור מגלה עילה.

לשם מתן פטור מערבון על המבקש להראות כי מצבו הכלכלי מצדיק זאת, וכי סיכויים לזכות בערעור טובים. (ע"א 329/90, אברך נגד גרוגר, פ"ד מד(2) 383).

טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי אינן מפורטות.

הוא טוען כי המאבק הממושך, למעלה מעשר שנים, בינו לבין המשיב, התיש אותו כלכלית ונפשית, וכי השקיע את כל משאביו הכלכליים במאבק בבית המשפט המחוזי. לטענתו אין הוא עובד באופן סדיר, ומתקיים מעבודות מזדמנות. גם יכולתה של רעייתו לעבוד מוגבלת, מאחר שבנם סובל מבעיה רפואית ונזקק להשגחה רפואית צמודה.

אין בפני פרטים באשר להשתכרותם בפועל של המבקש ושל רעייתו. כמו כן חסרים פרטים באשר לרכוש וחסכונות שבבעלות המשפחה. עם זאת, פרטים אלה ניתנים להשלמה, חלקית לפחות, שכן הערעור גופו דן בטענת המבקש כי הוא זכאי לזכויות במשק חקלאי במושב, כך שנראה כי אין בבעלותו בית מגורים. בדיון בבקשה טען המבקש כי משפחתו, בת חמש נפשות, מתגוררת בשטח של שלושים מטר מרובע.

המבקש לא הוכיח את הטענה שניהול המשפט מנע ממנו להשתכר. עם זאת, על אף העדר פרטים מספקים, התרשמתי כי מצבו של המבקש ושל בני משפחתו אינו מן משופרים.

אשר לסיכויי הערעור: בפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש ב"גלגולו" הראשון, בו הוחזר, כאמור, הדיון לבית המשפט המחוזי לעניין מסוים, אין משום הבעת עמדה לכאן או לכאן.

עיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. מדובר בפסק דין מפורט ומנומק, כך שעל פני הדברים סיכויי הערעור אינם נראים טובים מאוד. אך עם זאת, גם בית המשפט המחוזי מצא פנים לכאן ולכאן, כך שאין לומר כי הערעור מופרך מעיקרו.

הבאתי בחשבון את כל האמור לעיל. כמו כן, אני מתחשבת בעובדה שבית המשפט המחוזי, הן בפסק הדין המקורי והן בהשלמה שלאחר הדיון בערעור, לא מצא לנכון לפסוק הוצאות נגד המבקש, אף על פי שדחה את תביעתו.

החלטתי, איפוא, לקבל את הבקשה באופן חלקי, כדלקמן:

אני פוטרת את המבקש מתשלום מחצית האגרה. המחצית הנותרת תשולם תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.

אני מחייבת את המבקש בהפקדת ערבון בסכום מופחת של 10,000 ש"ח, אשר יופקד תוך המועד האמור.