ע"א 3367/12 גלינה בר בע"מ ואח' נ. רועי חיגשי ואח'

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גזית ), מיום 4.4.2012, לפסול עצמו בת.ק. 17006-10-09, ת.ק. 17016-10-09 ובת.ק. 17020-10-09.

2.

המשיבים הגישו לבית המשפט לתביעות קטנות שלוש תביעות נגד המערערים בהן טענו כי כניסתם למועדון שבבעלות המערערת 1 נמנעה בשל מוצאם או חזותם המזרחית. התביעות אוחדו ובסופו של יום נדחו. בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים נדונה כערעור, הערעור נתקבל ופסק הדין בוטל והדיון הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות לשם מתן "הנמקה ברורה למסקנה" בנוגע "לטעמים שבגינם נמנעה כניסת המבקשים למועדון". בית המשפט לתביעות קטנות החליט לפסול את עצמו מלדון בתביעות בנימוק לפיו שמע את בעלי הדין ואת הראיות וגיבש את דעתו בעניין. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

3.

המערערים טוענים שאין בעובדה שפסק הדין בוטל והדיון הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות כדי להצדיק פסילה עצמית של המותב. לדעתם, גם שיקולי יעילות דיונית תומכים בביטול החלטת הפסלות. המשיבים ביקשו לדחות את הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו, והמערערים ביקשו לדחות טענה זו, ולחלופין, להאריך את המועד להגשת הערעור.

4.

אכן, לא בכל מקרה יתערב בית משפט זה בהחלטת בית משפט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים. אך יש לזכור כי המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר בפסילה עצמית ובין אם מדובר בסירוב לפסילה, הוא אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת (למשל, ע"א 2687/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 22.4.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 24-23 (2006)). ייתכן שבמקרה דנא לא היה מקום לפסילה עצמית של השופט. ואולם, מאחר שהתביעות הועברו בינתיים למותב אחר ועיון במערכת "נט המשפט" מעלה שהדיון בהן מתקדם, הגעתי למסקנה כי משיקולים מעשיים יש לדחות את הערעור. לפיכך, אין צורך להתייחס לשאלה האם הערעור הוגש באיחור.

5.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.