ע"א 3378/99 יצחק אסרף נ. יוני דוקלסקי

המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה. במסגרת הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, ועל-סמך חוות-דעת רפואיות מאת מומחים שמינה בית-המשפט, הוסכם בין הצדדים כי המבקשים ישלמו למשיב סכום של 450,000 ש"ח. כן הוסכם, כי מתוך סכום זה יופחת סכום הפיצוי שיקבל המשיב בתביעה נוספת שהגיש בפני המוסד לביטוח לאומי, ולצורך הפחתה זו אף הוסכם כי בידי המבקשים יעוכב בינתיים סכום של כ250,000- ש"ח מתוך סכום הפיצוי שהתחייבו לשלם למשיב.

המוסד לביטוח לאומי פסק למשיב פיצוי של כ8,000- ש"ח בלבד. או אז הגישו המבקשים תובענה לבית-המשפט המחוזי, ובגידרה ביקשו, בין היתר, כי בית-המשפט יכריז על בטלותו של פסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג ביניהם, וזאת בטענה שהמשיב הטעה אותם והציג בפניהם מצג שווא באשר למצבו הרפואי עובר לכריתת הסכם הפשרה; ולחלופין, בטענה שהמשיב קיים שלא בתום לב את החיובים שהוטלו עליו בגדר הסכם הפשרה.

בית-המשפט המחוזי דחה את תובענת המבקשים, וקבע כי הם לא הציבו תשתית עובדתית מספקת לטענותיהם כלפי המשיב. על-כך ערערו המבקשים לבית-משפט זה, ובמקביל הגישו בקשה לבית-המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק-דינו.

בית-המשפט המחוזי (הנשיא אפרים לרון) דחה את הבקשה שהגישו המבקשים, וקבע כי אין בעיכוב ביצוע כאמור כדי להועיל למבקשים, וזאת לנוכח העובדה שממילא פסק-הדין שהעניק תוקף להסכם הפשרה שערכו עם המשיב נותר בעינו, ומכוחו חייבים המבקשים להעביר למשיב את יתרת הכסף שלגביה הוסכם כי תעוכב באופן זמני. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקשים לא הוכיחו כי מתמלאים התנאים הנדרשים לעיכוב ביצוע פסק-דינו: ראשית , למבקשים אין סיכוי של ממש לזכות בערעורם; ושנית , המבקשים לא הראו כי אין אפשרות להחזיר את המצב לקדמתו אם יבוצע פסק-הדין ולאחר-מכן יזכו בערעורם. בעניין זה קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקשים לא הציגו ראיות המצביעות על-כך שהמשיב לא יהא מסוגל להחזיר להם את כספם אם יידרש לכך.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרו המבקשים וטענו כי יש לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וזאת משום שמצבו הכלכלי של המשיב מעורר חשש כי אם יבוצע פסק-הדין, לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמתו. המבקשים שבו וטענו, כי בגדר הסכם הפשרה הצהיר המשיב כי איננו יודע מה יהיו הכנסותיו בעתיד, וכי הצהרה זו העבירה אל כתפיו את הנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי יאפשר להשיב את כספם של המבקשים, אם יזכו בערעורם. לבסוף טענו המבקשים, כי המשיב מכר נכס מקרקעין שהיה בבעלותו, ובכך יש כדי להגביר את החשש מפני חוסר יכולתו של המשיב להחזיר את הכספים שיקבל.

דין הבקשה להידחות.

כאמור, בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק-דינו, ובהחלטתו המנומקת כתב:

העובדה שהמשיב נפגע בתאונת דרכים אין בה [כשלעצמה], וללא הבאת ראיות נוספות, כדי להצביע על כך שלא יוכל להחזיר את הכסף ששולם לו אם הערעור על החיוב בתשלום הכסף לידיו יתקבל.

...

בנסיבות אלה...אין מקום לקבוע העדר אפשרות להחזרת המצב לקדמותו על סמך בקשה שאינה נתמכת בתצהיר כפי שהוגשה הבקשה הנוכחית. לא די בהסתמכות על תשובותיו של המשיב לשאלון שהופנה אליו...

דברים אלו מקובלים עליי, ואיני מוצאת כי עליי להתערב בהם.

זאת ועוד. בבקשה שבפניי נטען, כאמור, כי גובר החשש מפני העדר האפשרות להשבת מצב המבקשים לקדמתו, לנוכח העובדה שהמשיב מכר לאחרונה נכס מקרקעין שהיה בבעלותו. אכן, על המבקש לעכב את ביצועו של פסק-דין מוטל הנטל להראות, כי קיים חשש ממשי לכך שלא ניתן יהא להשיב את מצבו לקדמתו, אם יבוצע פסק-הדין לטובת הזוכה. דרישה זו מבוססת על ההנחה שפסק-הדין הוא נכון כל עוד לא נקבע אחרת על-ידי בית-המשפט של ערכאת הערעור, ועל-כך שההצדקה לעיכוב פסק-הדין עשויה להימצא רק אם ביצועו יסכל את הדיון בערעור. ראו ע"א 3191/99 בראשי ואח' נ' ויינשטיין (טרם פורסם).

ברם, המבקשים לא הראו כי קיים חשש ממשי לכך שלא יהא בידי המשיב להחזיר את כספם, אם יזכו בערעור שהגישו. שכן, מכירת נכס מקרקעין, כשלעצמה, אינה מעידה בהכרח על הידרדרות במצבו הכלכלי של המוכר, ולא-כל-שכן אינה מבססת, בנסיבות המקרה שבפניי, חשש ממשי מפני סיכול תוצאות הערעור שהגישו המבקשים.

אשר-על-כן הבקשה נדחית.