ע"א 3388/99 אבנר שלום נ. בנק מרכנטיל דיסקונט בע"מ

1.המשיב ( להלן: הבנק ), פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא על זכויותיו של המבקש במקרקעין הידועים כתת-חלקה 4 בחלקה 348 בגוש 6185 ( להלן: המשכנתא ). במקרקעין הנ"ל ניצבת דירה בה מתגוררים המבקש, רעייתו וילדיהם ( להלן: הדירה ).

לאחר שהוגשה הבקשה למימוש המשכנתא הגיש הבנק כנגד המבקש (וכנגד המשיבות הפורמליות) בבית משפט השלום בתל אביב, כתב תביעה בסדר דין מקוצר ( להלן: כתב התביעה ) לשם גבייתו של אותו חוב, עליו נסבים הליכי ההוצאה לפועל, אשר נפתחו, כאמור, לשם מימוש המשכנתא.

בא כוח הבנק, מי שהתמנה בלשכת ההוצאה לפועל ככונס נכסים על זכויות המבקש במקרקעין, הודיע למבקש, כי עליו לפנות את הדירה, לשם מכירתה.

המבקש היה סבור כי יש בפיו טענות אשר אם תתקבלנה יכול וייקבע כי אין הוא חב לבנק סכום כלשהו. כיוון שכך, הגיש המבקש לבית משפט השלום, במסגרת התיק אשר בגדרו הוגש כתב התביעה, בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר בגדרו יצטוו הבנק וכונס הנכסים להמנע מלהמשיך, עד להחלטה אחרת, במימוש הליכי המשכנתא.

ביום 18.6.98 נתן בית משפט השלום החלטה, לפיה אין לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בבקשה לצו מניעה זמני, ועל כן הבקשה נדחתה.

על החלטה זו הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשת רשות ערעור.

בדיון שנתקיים בבית המשפט המחוזי, הוחלט, על פי הצעת בית המשפט, ובהסכמת הצדדים, כי הצדדים יחזרו לבית משפט השלום על מנת לטעון את טענותיהם בשאלת הסמכות העניינית והנושא יוכרע בהחלטה מנומקת.

לאחר שדן בעניין, החליט בית משפט השלום, ביום 3.11.98, להעתר לבקשת המבקש. בית המשפט קבע כי נתונה לו הסמכות העניינית לדון בבקשה ונתן צו מניעה זמני כנגד הבנק וכונס הנכסים, כמבוקש בעתירתו של המבקש.

על ההחלטה ליתן צו מניעה זמני, הגיש הבנק, בבית המשפט המחוזי, בקשת רשות לערער.

2.בית המשפט המחוזי הכיר באופן עקרוני בסמכותו של בית משפט השלום ליתן צו זמני למניעת המשך מימוש המשכנתא. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש בענינינו לא עמד בתנאים הנדרשים על מנת לקבל צו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי קבע כי צו מניעה זמני יינתן לנתבע כנגד תובע אך ורק בנסיבות חריגות במיוחד, בהן יתקיימו, במצטבר, מספר תנאים.

התנאי הראשון הוא כי הסעד המבוקש על ידי הנתבע יהיה קשור קשר הדוק לעילת תביעתו של התובע ונובע ממנה. התנאי השני הוא שהסעד הזמני שיקבל הנתבע יוכל להיות מאושר בסיומו של המשפט, במידה והנתבע יזכה במשפט. צו זמני שלא יוכל להפוך לסעד קבוע בסופו של המשפט אין בית המשפט רשאי לתתו, שכן צו שכזה תלוי על בלימה. התנאי השלישי והעיקרי הוא שנתבע יוכל לקבל צו מניעה זמני נגד תובע אך ורק אם לא היתה בידו כל אפשרות להגיש תובענה במסגרתה יכול היה לבקש את הסעד הזמני לפני שיגרם נזק של ממש ובלתי הפיך.

בית המשפט המחוזי קבע שהמבקש לא עמד בתנאים המצטברים ולו מפני שלא מילא אחר התנאי השלישי בהם, היינו כיוון שלא נתן הסבר מניח את הדעת לבית המשפט מדוע לא בחר להגיש תובענה נפרדת מטעמו (בדבר הצהרה על בטלותה של המשכנתא או בדבר חוסר תקפותה), במסגרתה היה צריך, לגישתו של בית המשפט המחוזי, לבקש את הסעד הזמני. בית המשפט המחוזי פסק כי אי הגשת התובענה מטעם המבקש במשך תקופה של כשנה, מונעת ממנו את קבלת הסעד הזמני המבוקש.

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם, באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כשהחליט לדחות את בקשת המבקש לצו מניעה. אין בהחלטה זו לסגור את הדלת בפני המבקש לבקש, במסגרת הליכי מימוש המשכנתא, את עיכוב המימוש, אם זכאי הוא לטענתו לסעד כזה, מבלי שאחווה דעה לגבי סיכוייה של בקשה כזו אם תוגש.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.