ע"א 3409-22 ע"א 3409-22

1.בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד התנהל הליך פשיטת רגל בעניינה של המבקשת, המתקיימת מקצבת נכות וסיוע בשכר דירה. בתוך כך, ביום 18.1.2017 ניתן צו לכינוס נכסי המבקשת והושת עליה צו תשלומים בסך של 400 ש"ח לחודש.

2.בהמשך לכך, בפסק דין שניתן ביום 15.11.2021, המבקשת הוכרזה פושטת רגל והופטרה מכל חובותיה, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) (להלן: עניין לשצ'נקו)), שלפיה במצב שבו לחייב אין כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, לא ניתן לחייבו לשלם תשלום עתי. כן צוין בפסק הדין מיום 15.11.2021 כי המבקשת זכאית להחזר התשלומים ששילמה לקופת פשיטת הרגל בהיותה נעדרת כושר השתכרות המתקיימת מקצבת נכות, אך נקבע כי השאלה אם יש להשיב למבקשת את כלל הכספים ששילמה לקופת ההליך, או שיש לקזז מהם את הוצאות ההליך (לרבות אגרת השגחה לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) והוצאות בעלת התפקיד), תוכרע בהמשך.

3.ואמנם, בהחלטה מיום 16.2.2022 הכריע בית המשפט המחוזי במחלוקת האמורה, וקבע כי יש לקזז מהכספים שנצברו בקופת ההליך את שכר טרחת הנאמנת ואת הוצאות ההליך בטרם יושבו למבקשת (להלן: ההחלטה או החלטת הקיזוז).

4.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה "למען הזהירות בלבד", וביקשה כי ככל שייקבע כי היא זכאית לערער על ההחלטה, תסווג בקשת רשות הערעור שהגישה כערעור.

5.ביום 29.9.2022 הורתה כב' השופטת ר' רונן על העברת ההליך לשם לסיווגו ללשכת הרשמות, ובהתאם להחלטתי מיום 3.10.2022, הגישו הצדדים עמדותיהם בנדון. לשיטת המבקשת וכונס הנכסים הרשמי יש לסווג את ההליך כערעור, שכן החלטת הקיזוז אינה "טפלה" לפסק הדין מיום 15.11.2021, אלא החלטה אשר הכריעה בסוגיה נפרדת בהליך. לעומת זאת, הנאמנת סבורה כי יש לסווג את ההליך דנן כבקשת רשות ערעור, שכן לטענתה ההחלטה אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", והיא אף אינה "סוגרת את התיק". הנאמנת מוסיפה עוד כי הפרקטיקה של הגשת בקשות רשות ערעור "למען הזהירות" אינה רצויה, משום שהיא מעמיסה על בתי המשפט הליכי סיווג שלא לצורך.

6.לאחר העיון בטענות הצדדים אני סבורה כי למבקשת יש זכות ערעור על החלטת הקיזוז, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

7.כידוע, בהתאם לסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), הנפגע על-ידי "צו בפשיטת רגל" שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה רשאי לערער עליו לבית משפט זה. בפסיקה נקבע כי "צו בפשיטת רגל" הוא צו שניתן במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת של בית המשפט לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל, וכי כדי שהחלטה תחשב "צו בפשיטת רגל" המקנה זכות ערעור, עליה להיות החלטה מרכזית בהליך פשיטת הרגל. לעניין זה נקבע כי צו כינוס, צו בדבר הכרזה על פשיטת רגל וצו הפטר – נחשבים לשלושת הצווים המרכזיים בהליך. לעומת זאת, נקבע כי צו תשלומים חודשי, צו עיכוב יציאה מן הארץ ואף צו מאסר הניתנים במסגרת הליך פשיטת רגל אינם נחשבים כ"צווים בפשיטת הרגל" שניתן לערער עליהם בזכות, אלא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ראו: בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)); רע"א 8599/19 משה נ' שמרת, פסקאות 11-10 (13.4.2020)).

8.איני סבורה כי החלטת הקיזוז נמנית על אותן החלטות מרכזיות שבעניינן נקבע כי הן מהוות "צו בפשיטת רגל" המקנות זכות ערעור עליהן מכוח המסלול הקבוע בפקודה (השוו: עניין שמרת, פסקה 11). ואולם, בכך לא בא הדיון בדבר סיווג ההליך אל סופו, שכן יש להוסיף ולבחון האם קמה למבקשת זכות ערעור על החלטת הקיזוז מכוח דיני הערעור הרגילים.

9.החלטת הקיזוז היא החלטה מאוחרת לפסק הדין שניתן ביום 15.11.2021, שבגדרו הוכרזה המבקשת פושטת רגל וניתן צו הפטר בעניינה. בפסיקה נקבע כי לצורך סיווגן של החלטות הניתנות לאחר פסק דין יש לבחון באופן מהותי האם ההחלטה המאוחרת טפלה לנושא המחלוקת, כמו החלטה העוסקת אך באופן ביצוע פסק הדין, שאז תסווג ההחלטה כ"החלטה אחרת" שעליה נדרשת רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו, שאז יש לראות בה כפסק דין משלים או נוסף הנתון לערעור בזכות (ראו: רע"א 2328/21 בומשטיין נ' בללתי, פסקה 9 (30.6.2021)).

10.בענייננו, החלטת הקיזוז אינה החלטה אשר אך נועדה ליישם את פסק הדין מיום 15.11.2021, אלא מדובר בהחלטה נפרדת וחדשה, שבגדרה הוכרעה מחלוקת כספית בין הצדדים באשר לגובה הסכום שיושב למבקשת מקופת פשיטת הרגל. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לראות בהחלטת הקיזוז כ"פסק דין משלים", הנתון לערעור בזכות.

11.חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא גם אם נשקיף על ההחלטה האמורה מזווית אחרת של כללי הערעור הרגילים: החלטת הקיזוז מהווה החלטה סופית הסותמת את הגולל על נושא גובה הסכום שיושב למבקשת מהכספים שנצברו בקופת ההליך, ואשר סוגרת, הלכה למעשה, את ה"יחידה הדיונית" בעניין זה. אף מנקודת מבט זו, מדובר בהחלטה שהערעור עליה הוא בזכות (ראו והשוו: עניין שמרת, פסקה 12).

12.סוף דבר: בקשת רשות הערעור דנן תסווג כערעור בזכות.

13.מאחר שהוגשו זה מכבר תשובות לבקשת רשות הערעור על-ידי המשיבים, אני סבורה כי ניתן לראות בהן כתשובות לערעור, זולת אם תוגש התנגדות מנומקת על-ידי מי מן הצדדים עד ליום 5.12.2022.

ככל שלא תוגש התנגדות עד המועד האמור, המבקשת תגיש שני העתקים נוספים של בקשת רשות הערעור והמשיבים יגישו שני העתקים נוספים של תשובותיהם עד ליום 8.12.2022.

לאחר מכן, המזכירות תואיל לפתוח תיק מתאים; לתייק את כתבי הטענות, כמו גם את החלטתי זו בתיקי השופטים; ולהעביר את ההליך ליומן בית המשפט על-מנת שיקבע מועד לדיון בערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.