ע"א 3418/17 סאלי רווח נ. יעקב ארנון

השופט נ' סולברג :

1.

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.3.2017 בת"א 28041-12-15 (הנשיא א' אברהם ), בגדרו הורה בית המשפט המחוזי על אכיפת הסכם מכר מקרקעין בנוגע למשק במושב רוויה (להלן: הנכס ) שנערך בין המערער, בעל הנכס, לבין המשיבים.

רקע

2.

המערער והמשיבים ניהלו משא-ומתן בנוגע למכירת הנכס, ועיקריו גובשו בזכרון דברים שנחתם ביום 20.5.2014. המערער חתם על זכרון הדברים באמצעות אביו, משום שהיה קטין במועד זה. תמורת המכר סוכמה בסך של 1,150,000 ₪, ולאחר עריכת זכרון הדברים שולם למערער על חשבון התמורה על סך מצטבר של 700,000 ₪. עוד הוסכם בזכרון הדברים כי לאחר שיגיע המערער לגיל 18 ייחתם "הסכם מלא" עם המערער עצמו, ולאחר מכן תשולם יתרת התמורה. ביום 10.4.2015 הגיע המערער לגיל 18, והמשיבים ביקשו לבסס את העסקה בחוזה ולהשלים את עסקת המכר. בשלב זה ביקש אבי המערער להוסיף סך של 100,000 ₪ לתמורה שהוסכמה, ולאחר סירוב ראשוני, נענו המשיבים לדרישתו. הצדדים שכרו את שירותיו של עו"ד אשרף שדאפנה (להלן: עו"ד שדאפנה ), שהיה עורך הדין של אבי המערער, לשם השלמת העסקה. עו"ד שדאפנה ערך חוזה מכר שנחתם על-ידי הצדדים ביום 7.6.2015.

3.

עד למועד חתימת החוזה שילמו המשיבים למערער סך של 758,000 ₪ על חשבון תמורת המכר. נקבע בחוזה כי יתרת התמורה תשולם בשני תשלומים; את הראשון שבהם, בסך של 350,000 ₪, תכננו המשיבים להשלים באמצעות נטילת הלוואה בגיבוי משכנתא (להלן: התשלום הראשון ). לשם כך הם נזקקו למסמכים ואישורי תשלומים שביצוע חלקם היה באחריות המערער, ועל כן פנו אל המערער ואל עו"ד שדאפנה . אבי המערער סרב להמציא לידי המשיבים את המסמכים (שהמצאתם דרשה ביצוע תשלומים שונים בהם חב בנו), בטענה שהאחרונים נדרשים לשלם לו סך של 350,000 ₪ באופן שאינו תלוי בקבלת ההלוואה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי עמד על השאלה העיקרית שעולה מן ההשתלשלות, שעניינה מי מהצדדים הפר את חוזה המכר: האם המערער, בסירובו להמציא למשיבים את המסמכים הדרושים להם לשם קבלת המימון הבנקאי, או שמא המשיבים, באי-תשלום יתרת התמורה. בית המשפט המחוזי עמד על סעיף 8(ב) לחוזה המכר, הקובע כי "סך של 350,000 ₪ ישולמו תוך 60 יום מיום חתימת הצדדים על הסכם זה (דהיינו עד ליום 06/08/2015, קבלת משכנתא)" . נקבע כי פרשנות לשון הסעיף והגיונו מובילים למסקנה אחת בלבד, והיא כי המערער הסכים לכך שהתשלום הראשון יעשה באמצעות מימון בנקאי, דרך הלוואה המגובה במשכנתא. צוין כי קבלת הלוואה זו כרוכה בשגרה בהמצאת מסמכים שונים, שלפי החוזה ממילא היה המערער צריך להמציאם למשיבים. לפיכך נקבע, כי מתוך הסכמה זו נגזרת חובתו של המערער "לעשות כל שיש לעשותו (בגבולות הסביר והנהוג)" כדי לאפשר למשיבים לקבל את ההלוואה. משכך, נקבע כי המערער הוא שהפר את החוזה בסירובו להעביר למשיבים את המסמכים שדרש הבנק, ובכך מנע מהם לבצע את התשלום הראשון. בד בבד נקבע כי המשיבים לא הפרו את החוזה מחמת אי-ביצוע התשלום הראשון, שכן הוסכם שחיוב זה נועד להתבצע באמצעות הלוואת המשכנתא – וזו הוכשלה בהתנהגותו של המערער.

5.

סוף דבר, קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבים; דחה את תביעתו הנגדית של המערער; הורה על אכיפת הסכם המכר, וחייב את המערער בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 125,000 ₪. לשם אכיפת החוזה והשלמת העסקה מונה עו"ד שחם, ב"כ המשיבים, ככונס נכסים על נכסי המערער.

הערעור

6.

עיקר טענותיו של ב"כ המערער לפנינו הן עובדתיות, ונוגעות לתשלומים שנטען שהמערער שילם; למסמכים שנטען שהעביר למשיבים; ולשאלה שעניינה האם די במסמכים שהיו בידי המשיבים לקבלת הלוואת המשכנתא. כמו כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות החוזה כאילו הוסכם שביצוע התשלום הראשון יהא קשור בקבלת כספי ההלוואה.

7.

לאחר שנתנו דעתנו על דברי פסק הדין של בית המשפט המחוזי ועל טענות ב"כ הצדדים לפנינו – הן אלו שבכתב, הן אלו שבעל-פה, אתמול – באנו לכלל דעה

כי דין הערעור להידחות. המערער לא טען לפנינו טענות שמצדיקות עיון מחודש בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי, והפרשנות שניתנה להסכם המכר על-ידי בית המשפט המחוזי, הריהי הולמת ונכוחה. אנו סבורים כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי; כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע; וכי אין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי טעות שבחוק.

8.

אשר על כן, מכוח הסמכות הנתונה לנו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אנו מורים על דחיית הערעור.

המערער ישא

בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪.