פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
342/21
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המערערת:
SEGAL GROUP (DRESDEN) GMBH -CO KG
נ ג ד
המשיבות:
1.
A.T.S INVESTMENTS INC
2. ר. לוסטירניק ובניו בע"מ
בקשה להארכת מועד
להגשת ערעור מטעם המשיבות
החלטה
1.
המערערת הגישה ביום 17.1.2021 ערעור על פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 2.12.2020 בת"א 56815-01-14 (להלן: פסק הדין המשלים ).
2.
ביום 16.3.2021 הגישו המשיבות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמן על פסק הדין המשלים, כך שזה יוגש, ככל שיהיה בכך צורך, 30 יום לאחר החלטת בית המשפט קמא בבקשה למתן פסיקתא שהגישו המשיבות.
3.
מהבקשה עולה, כי ביום 11.2.2021 הגישו המשיבות לבית המשפט קמא בקשה למתן פסיקתא, אשר טרם הוכרעה על ידי בית המשפט קמא. לטענתן, מדובר בפסיקתא "מבהירה" או "מתקנת" שעלולה אף להביא לשינוי פסק הדין המשלים. לטענת המשיבות, ההכרעה בבקשה למתן פסיקתא עשויה להצדיק הגשת ערעור על פסק הדין המשלים מטעמן. הן מדגישות עוד, כי נכון למועד הגשת הבקשה דנן המועד להגשת ערעור מטעמן טרף חלף.
4.
המערערת מתנגדת לבקשה, אשר לדידה מהווה ניסיון חסר תום לב "לקושש יתרונות דיוניים פסולים". המערערת מציינת, כי רק לאחר שהיא הגישה את הערעור מטעמה והמשיבות למדו את טענותיה, הוגשה הבקשה למתן פסיקתא לבית המשפט קמא (בחלוף 70 ימים ממועד מתן פסק הדין). לטענת המערערת, מדובר למעשה בבקשה לשנות את פסק הדין המשלים ולא בבקשה למתן פסיקתא, וכי סיכוייה להתקבל קלושים. המערערת מוסיפה, כי המשיבות הסתירו בבקשה למתן פסיקתא את העובדה שהוגש הערעור דנן ואת הטענות שהועלו במסגרתו. בשים לב לכך שמועד הגשת הבקשה למתן פסיקתא היה בשליטתן המלאה של המשיבות, ונוכח יתר הנימוקים, טוענת המערערת כי אין בנמצא כל נימוק או טעם מיוחד שיצדיק את הארכת המועד המבוקשת.
5.
ככלל, אין בעצם הגשת בקשה למתן פסיקתא ואף לא במתן הפסיקתא עצמה כדי להאריך באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור על פסק הדין (ראו, ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (10.8.2010); ע"א 4525/20 דעבול נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (22.10.2020)). כפי שנפסק שם, קיימת הבחנה בין פסיקתא "משקפת", אשר אין בה כדי להשפיע על המועד שבו יש להגיש את ההליך הערעורי על פסק הדין, לבין פסיקתא "מבהירה" או "מתקנת", אשר יוצקת תוכן חדש להכרעה המקורית. מכאן, שמקום בו ניתנה פסיקתא מהסוג האחרון, עשוי הדבר להקים "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על פסק הדין.
6.
בענייננו, נכון למועד מתן החלטה זו, טרם ניתנה החלטה בבקשה למתן פסיקתא שהגישו המשיבות. מכאן שלא ניתן לדעת בוודאות האם תינתן פסיקתא, ובמידה שתינתן, מה יהיה סיווגה. שאלת סיווג הפסיקתא היא מוקדמת בנסיבות המקרה דנן, ולא מצאתי לנכון להכריע בה. עם זאת, שוכנעתי כי ייתכן שתהיה להחלטתו של בית המשפט קמא בבקשה למתן פסיקתא השלכה על עצם ההחלטה אם להגיש ערעור מטעם המשיבות אם לאו (השוו, בש"א 7449/18 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב (26.12.2018)). לא נעלמו מעיניי טענות המערערת בדבר המועד שבו הגישו המשיבות את הבקשה למתן פסיקתא ויתר הטענות לחוסר תום לב דיוני. עם זאת, טענות אלה עומדות לפתחו של בית המשפט המחוזי אשר לפניו מונחת הבקשה למתן פסיקתא. נתתי דעתי גם לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור מטעם המשיבות (בשים לב לתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). נוכח כל אלה, החלטתי להיעתר לבקשה.
המועד להגשת ערעור מטעם המשיבות מוארך אפוא, כך שיחול 30 ימים לאחר מתן החלטה בבקשה למתן פסיקתא על ידי בית המשפט המחוזי.
דבר הארכה יצוין בפתח ההליך הערעורי, ככל שיוגש, והחלטה זו תצורף לו כנספח.
לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' באייר התשפ"א (20.4.2021).
דר להב
ר ש מ ת