ע"א 3454/99 עזבון המנוח זאב בארי ז"ל נ. צבי פרידמן

זוהי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון. לטענת המבקשת 2, אין למבקשים, מבקשת זו ועזבון בעלה המנוח, כל נכסים, היא משתכרת כ4,000- ש"ח בחודש ומסכום זה משלמת גם את שכר הדירה. כן טוענת היא כי עמדת למבקשים זכות לקבל מהמשיבים הוצאת משפט שנפסקו לזכותם ללא קשר לתוצאות המשפט, בסך 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המשיבים טוענים כי בגין פסק דין שינתן לזכות המבקשים בבית משפט השלום נפתחו נגדם הליכי הוצאה לפועל והוטלו עיקולים שגרמו להם נזק כבד. כן טוענים הם כי בעלה המנוח של המבקשת 2, שהיה צד להליכים בבית המשפט קמא, ניהל עסקים ענפים ולווה סכומים רבים, וכי לא יתכן שהמבקשים חסרי רכוש, לעניין זה טוענת המבקשת 2 כי לא היתה שותפה לעסקי בעלה, וכי אינה בעלת רכוש או הכנסות מלבד אלו הנזכרות בבקשה.

שני הצדדים העלו טענות שונות והביאו ראיות באשר להליכי ההוצאה לפועל ולהתדיינויות הקודמות ביניהם. לאחר שעיינתי בטענות אלה הגעתי למסקנה שמידת הרלוונטיות שלהם לבקשה שבפני מוגבלת.

על המבקש פטור מאגרה להראות כי עמד בדרישות המפורטות בתקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987-. לשם מתן פטור מערבון יש להראות, מלבד הצדקה כלכלית לפטור, גם סיכוי טוב לזכות בערעור, (בש"א 329/90, יונה אברך נ' אשר גרוגר ואח', פ"ד מד(2) 383). אם הוכחו תנאים אלה, זכאים המבקשים לפטור. קיומם של הליכים קודמים, בין הצדדים לערעור זה לבין עצמם או בין המבקשים לבעלי דין אחרים, אינו צריך לפגוע במבקשים, ובלבד שהערעור העומד לדיון אכן מוצדק כשלעצמו.

לגופו של עניין, המשיבים לא הביאו ראיות קונקרטיות לכך שמצבם של המבקשים אינו כנטען בתצהיר המבקשת. העובדה שבעלה המנוח של המבקשת קיבל הלוואות אינה מעידה על היותם בעלי נכסים, שכן יתכן שהכסף ירד לטמיון בעסקים כושלים. לפיכך נראה לי כי לא עלה בידי המשיבים להפריך את טענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי, המצדיק מתן הפטורים.

אשר לסיכויי הערעור. שאלת הזכויות באותה דירה נדונה בשני פסקי דין שונים: האחד, תביעת המשיבים בערעור זה נגד המערערים, לסילוק יד, שנדונה בבית משפט השלום. התביעה נדחתה, והתובעים אף נדרשו לשלם לנתבעים הוצאות משפט וכן דמי שכירות בגין הנכס נשוא המחלוקת. פסק הדין השני ניתן בתביעה לאכיפת חוזה מכר לרכישת אותו נכס מקרקעין, אשר נדונה בבית המשפט המחוזי. תביעת התובעים, (המשיבים בערעור זה), התקבלה.

בשני המקרים התבססו פסקי הדין על חוזה מכר שנכרת בין הצדדים ביום 16.2.79, ונקבעו בהם ממצאים סותרים באשר לחבויות בין הצדדים.

בנסיבות אלו, כאשר לגבי אותה פלוגתא קיימות הכרעות סותרות של בתי משפט שונים, לא ניתן לומר כי אין סיכוי לערעור, וההיפך מכך: קיים אינטרס, הן לבעלי הדין עצמם והן לכלל הציבור, שלא להותיר הכרעות אלו על כנן ללא יישוב ביניהן.

נוכח כל האמור אני מקבלת את הבקשה ופוטרת את המבקשת מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.