ע"א 3455/12 שירותי אחזקות א.א. אורדן נ. דוידוב אלחנן

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפר"ק 19842-12-11 (כבוד הנשיאה ב' גילאור ), מיום 11.3.2012, שבמסגרתו ניתן צו פירוק למבקשת והמשיב 2 מונה כמפרק זמני.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, צו הפירוק ניתן לבקשתו של המשיב 1, שהיה עובד של המבקשת וטען כי היא חייבת לו סכום של למעלה מ-93,000 ש"ח. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי המבקשת לא פעלה על מנת להגיע עם המשיב 1 להסדר נאות לתשלום החובות או לבירורם בדרך כלשהי. בנוסף, היא לא החלה בפעילות שתוכל להצביע על יכולותיה הכלכליות להחזיר את החוב. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. לשם השלמת התמונה אציין כי המבקשת הגישה בקשה דומה אף לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 17.5.2012. בהחלטתו התייחס בית המשפט המחוזי לכך שמשניתן צו הפירוק המבקשת אינה רשאית להגיש בעצמה בקשה לעיכוב ביצוע מבלי לקבל לכך את אישור בית המשפט של הפירוק, אישור אשר לא התבקש. אף לגופו של עניין, דחה בית המשפט את הבקשה וזאת הן על סמך סיכויי הערעור, הן על סמך מאזן הנוחות. בהקשר של מאזן הנוחות קבע בית המשפט, בין היתר, כי המבקשת לא הוכיחה את טענותיה בעניין יכולת פירעונה וכי מדובר בטענות שנטענו בעלמא וללא תמיכה ממשית. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשת רשאית לבוא בדברים עם הנושים ועם המשיב 2 על מנת לקבל את הסכמתם לעיכוב הליכי הפירוק.

בבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי טוענת המבקשת כי היא ניסתה להגיע עם המשיב 1 להסכמות אך הוא לא הסכים להצעתה לפיה תביעתו תתברר בפני בית הדין לעבודה. בנוסף, לא הסכים המשיב 1 לעיכוב הביצוע. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ניסתה למצות תחילה את האפשרות שהציע בית המשפט המחוזי ולכן חל עיכוב בהגשת בקשה זו. לטענתה, סיכויי הערעור שהגישה גבוהים שכן יש לה טענות של ממש לגבי עצם קיום החוב ולגבי עילת חדלות הפירעון. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי אם יעוכב פסק הדין לא ייגרם למשיב 1 כל נזק שכן היא ברת פירעון. מנגד, ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם יחלו בביצוע צו הפירוק.

מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה. המשיב 1 טוען כי הבקשה הוגשה בחוסר סמכות. עוד טוען המשיב 1 כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוען המשיב 1 כי טענותיה של המבקשת לא מבוססות וכי סיכויי הערעור נמוכים. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוען המשיב 1 כי המבקשת אינה פעילה ולכן דחיית בקשתה לא תסב לה נזק רב, מה גם שהליכי הפירוק לוקחים זמן רב. לעומת זאת, הוא טוען כי נגרם לו נזק רב בשל העובדה שהמבקשת לא שילמה לו את המגיע לו וכי יש לו, כמו גם ליתר העובדים, אינטרס כלכלי בפירוק החברה. המשיב 2 טוען אף הוא שדין הבקשה להידחות. לטענתו, סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן הטענות בערעור מופנות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוען המשיב 2 כי המבקשת לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך במידה ובקשתה תידחה שכן היא לא הציגה מסמכים המעידים על יכולתה לפרוע את חובותיה.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבים, בהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96

חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשת עמדה בנטל זה.

ראשית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה מארבעה חודשים ממועד מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי. אמנם, המבקשת טוענת כי עשתה כן על מנת למצות את הניסיונות להגיע להסדר עם המשיב 1, אך אין בכך כדי לתת הסבר לפרק הזמן הארוך שחלף. שיהויי זה שנפל בהגשת הבקשה יכול להעיד, בין היתר, על השלמה עם המצב הקיים ובמקרים מסוימים די בו על מנת לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע (ראו למשל: ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (טרם פורסם, 24.7.2011)). שנית, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת, על פניו, גבוהים במידה המצדיקה את קבלת הבקשה. זאת, בין היתר, שכן מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי, קביעות אשר ערכאת הערעור לרוב לא מתערבת בהן. לבסוף, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת. זאת, בין היתר, שכן המבקשת לא הוכיחה יכולת פירעון והרישיון לפעול כקבלן שירות, שצורף לבקשתה, פג תוקפו לפני למעלה מחצי שנה. לפיכך, לא שוכנעתי כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך במידה ובקשתה תידחה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות.