ע"א 3476/11 אהוד כהן נ. עו"ד דוד ישי כונס הנכסים

הצדדים הגיעו ב בית המשפט קמא להסכמה דיונית כי לא ישמעו ראיות, דהיינו המצהירים לא יחקרו, כך שפסק הדין ניתן על סמך החומר. בית המשפט הפנה תשומת לב הצדדים כי בפסק דינו של בית משפט

קמא אין קביעה כי המערערת קיבלה את הסכום של כ – 120,000 דולר על פי הסכם הגירושין משנת 1995. פסק הדין מצטמצם אך ורק לשאלה אם היה מקום להשלים את העברת הזכויות בדירה. לעניין זה, אצביע על הפרמטרים הבאים, אשר דומני אינם תומכים בעמדת המערערת, ואשר חלקם נזכר בפסק דינו של בית המשפט קמא:

(-) ניסוח הסכם הגירושין: סעיף 2

- לפיו האישה מוותרת ויתור גמור ומוחלט על כל זכויותיה בדירה; סעיף 5 – כי הסכום של כ–120,000 דולר יופקד אצל עו"ד אשכנזי תוך 30 יום מהמועד בו תודיע האישה שהיא מבקשת את הכסף; סעיף 7 סיפא בכתב יד - לפיו הערת האזהרה להבטחת התשלום תוסר אם יהיה צורך בכך; סעיף 11 – לפיו האישה נותנת ייפוי כוח ותחתום על כל מסמך הנדרש לביצוע ההסכם (לרבות העברת הזכויות). כל אלה מוליכים לכאורה למסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא כי לא בחיובים שלובים עסקינן, ולמצער, כי יש להבחין בין זכותה האובליגטורית של האישה לקבלת הסכום לבין זכותה להישאר כבעלים של מחצית הדירה.

(-) החזקה בדירה נמסרה לבעל לפני שנים רבות.

(-) הבעל נוהג מנהג בעלים בדירה מזה שנים רבות (משכיר הדירה לצדדים שלישיים, אף התקשר בהסכם מכר של הדירה עם אחיו).

(-) האישה חתמה על תצהירי מתנה.

(-) האישה חתמה בפני עו"ד על בקשה להעברת זכויותיה בדירה.

(-) לא הוצג ולו מסמך אחד בו דורשת האישה מהבעל את הכסף לו היא זכאית על פי הסכם הגירושין. ממילא האישה לא פנתה אי פעם בדרישה או בתביעה לביטול ההסכם.

איני משוכנע כי בכך מיציתי את האינדיקציות אשר לכאורה מצביעות על כך שסיכויי הערעור אינם גבוהים. בית המשפט הציע כי האישה תגיש תביעת חוב על הסכום המגיע לה, לטענתה, על פי הסכם הגירושין וכי יימשכו הליכי הכינוס אך הצעה זו נדחתה. אי לכך אני מורה על העברת התיק לדיון בפני הרכב.