ע"א 3476/99 חברת קונס בע"מ נ. שאול כוחן - עו"ד

זו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין ממוני.

המבקשים, שהיו הנתבעים בבית משפט קמא, הם חברה פרטית רשומה בישראל, שכתובתה היא במשרדו של עו"ד יחיאל. אחד המנהלים של החברה תושב ניו יורק.

המשיבים, התובעים בבית משפט קמא, הם שני עורכי דין. התביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת היתה תביעה לשכ"ט. הסכום שנפסק לזכות המשיבים ביום 11.4.99 הוא 600,000 ש"ח בתוספת שכ"ט בסך 150,000 ש"ח, וכן כל הוצאות שהוציאו התובעים בפועל לצורך המשפט, לפי אישורים והחלטת הרשם.

כל הסכומים נושאים ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין. לפי חשבונם של המבקשים, ערכו של פסק הדין היום הוא 150,000 ש"ח. המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע פסק הדין, משום שלטענתם, אם ישלמו את הסכום ויזכו לאחר מכן בערעורם לא יוכלו לגבות את הסכום מידי הנתבעים.

כדי לזכות בבקשה מסוג זה, על העותרים להוכיח שני תנאים. הראשון הוא, כי יש סכוי לערעורם; והשני הוא, כי אם יבוצע פסק הדין יווצר מצב בלתי הפיך ולא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.

אין לי צורך לדון בסכויי הערעור, כי התנאי השני לא מתקיים במקרה דנן.

בדרך כלל אין מעכבים את ביצועו של פסק דין לתשלום כסף, כי במקרה של זכיה בערעור ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.

חריג לכלל הזה הוא המקרה, בו קיים חשש שהזוכה לא יוכל להשיב את הסכום. זו שאלה עובדתית. בתצהיר התומך בבקשה אין אף מילה על מצבם הכלכלי של המשיבים. יש רק טענה שערכו של סכום פסק הדין היום כבר מגיע ל150,000- ש"ח, וכי אדם רגיל מן הישוב מתקשה בתשלום סכום כזה. טענה נוספת בפי המבקשים והיא, כי במקרה שהסכום ישולם, שלטונות המס יגבו למעלה ממחצית הסכום.

אשר לטענה הראשונה טוענים המשיבים, כי הלכה פסוקה היא, שכאשר מדובר בזוכה שאינו זוכה מוסדי, בית המשפט מעכב את ביצועו של פסק דין ממוני, לפחות בחלקו. הם מסתמכים על בש"א 198/92 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' עאזם , פ"ד מ"ו(1) 643.

אני דוחה את שתי הטענות.

אין בפני כל ראיה, שהסכום 150,000 ש"ח הוא סכום שהמשיבים אינם יכולים להחזירו. הטענה בדבר המיסוי בודאי שאינה טענה. אם יחויבו המשיבים להשיב את הסכום הם גם יזכו בהחזר מס.

אין זה נכון שכלל הוא, שבמקרה של זוכה לא מוסדי, דהיינו זוכה בשר ודם, הלכה פסוקה היא מלפני בית משפט זה שיש לעכב את ביצוע פסק הדין.

אשר לבש"א 198/92 הנ"ל. אין הנדון דומה לראיה. שם גם המשיב הגיש ערעור על פסק הדין ובערעורו הוא בקש לפטרו מפקדון בגלל חוסר יכולת. נפסק כי המבקשת במקרה ההוא יכלה להסתמך על תצהירו של המשיב, בו הוא מגלה שהוא חסר יכולת. במקרה דנן אין שום ראיה באשר ליכולת המשיבים. משום כך אני דוחה את הבקשה.