ע"א 3484/03 שרה חמאווי נ. יעקב משה

1.המערערת (בע"א 3484/03) שימשה כפקידת בנק והיא קיבלה לידיה סכומי כסף שונים מן המשיב (הוא המערער בע"א 4945/03, להלן: המשיב ). הסכומים נמסרו לידיה על-מנת שהיא תשקיע אותם בהשקעה מניבת רווחים. בפועל לא כך עשתה ואף לא השיבה לו את כספו. את כספו הוא תבע מידיה ומידי אביה (המשיב 2 בע"א 4945/03, להלן: המשיב 2) בטענה שזה סייע בידה של המערערת ועשה עימה יד אחת בנטילת כספו על-ידי שקיבל לחשבונו כספים אלה ונקט בפעולות משפטיות למראית עין – כגון מישכון כספים של המערערת לטובתו.

בית-המשפט המחוזי דחה את התביעה, ככל שהיא היתה מופנית כלפי אבי המערערת, לאחר שמצא כי לא היה די בראיות שהובאו במשפט כדי להצביע על אחריותו של המשיב 2 למעשי המערערת או על חבותו כלפי המשיב. במסקנות אלה אין עילה להתערב והן פועל יוצא של הראיות שבאו במשפט. היום מבקש המשיב להצביע על פסק-דין שניתן בינתיים בבית-משפט השלום והמצביע לכאורה על כך שהסכם המישכון לו טוען המשיב 2 הוא הסכם למראית-עין. בכך אין כדי לשנות מן התוצאה ובית-המשפט המחוזי היה אף נכון להניח, לצורך החלטתו, כי אין מדובר בהסכם למראית עין. בצדק קבע בית-המשפט כי בכך לבד אין כדי לשנות מן המסקנה אליה הגיע.

המערערת מצידה משיגה על שומת החוב כפי שנקבעה בבית-המשפט קמא. היא מלינה על-כך שבית-המשפט ביסס את קביעתו על התחייבותה הכתובה להשיב את הסכום האמור למשיב. לטענתה, הוצאה ממנה ההסכמה הזו בכפייה או בעושק ואשר על-כן, אין לה תוקף. בית-המשפט המחוזי היה סבור אחרת וגם במסקנתו זו אין להתערב, לגופה, ואף בשל חלוף הזמן שבין מסמך ההתחייבות לבין העלאת הטענות האמורות.

התוצאה היא שדין שני הערעורים להידחות. אין צו להוצאות.