ע"א 3519/15 MAYA HOLDING LLC נ. לסט אלכסנדר יוליאן

השופט י' דנציגר:

הרקע

1.לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 36035-06-14, שניתנה על ידי השופטת ש' יעקובוקיץ ביום 8.4.2015.

2.המערערת – חברה פרטית שהתאגדה בארה"ב לצרכי השקעה במשיבה 3 (להלן: "החברה" ) – הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה להשבת סכומים שעל פי הנטען השקיעה בחברה כ"הלוואת בעלים וכהלוואת גישור", ושלטענתה לא הושבו לה.

3.החברה היא חברה פרטית שהתאגדה בשנת 2002 בסינגפור והמשיבים 1 ו-2 היו בעלי מניותיה היחידים עד לחודש ספטמבר 2006, אז נעשה שינוי בהון המניות של החברה והונפקו מניות מסוגים שונים למערערת.

4.לטענת המשיבים הפורום הישראלי אינו "הפורום הטבעי" לדון בתביעה נוכח זהות הצדדים, מקום ניהול עסקיהם ומקום מושבם. לשיטתם סינגפור היא היא הפורום הטבעי בו אמורים להתנהל ההליכים המשפטיים דנן.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.בית המשפט המחוזי בחן את הזיקות שיש לצדדים לישראל ולסינגפור, וקבע כי מירב הזיקות, כמו גם ציפיות הצדדים ושיקולים ציבוריים-מערכתיים, מובילים כולם אל הפורום הזר, סינגפור.

6.באשר ל מירב הזיקות ; נקבע כי המערערת והחברה הן חברות זרות הנעדרות כל זיקה מיוחדת לישראל. החברה התאגדה בסינגפור מכיוון שהלקוח העיקרי שעבורו הוקמה מלכתחילה והמוצר פותח עבורו, היה ממשלת סינגפור. המערערת התאגדה, כאמור, בארה"ב. באשר למשיבים 1 ו-2; נקבע כי אמנם מדובר בבעלי אזרחות ישראלית, אולם במועד מתן ההלוואות נשוא התביעה הם התגוררו בסינגפור, הוכרו בה כתושבי קבע, החזיקו בתעודות זהות סינגפוריות ואף רכשו שם בית מגורים. אמנם, עם צמצום פעילותה של החברה, מכרו המשיבים 2-1 את הבית בסינגפור והמשיבה 2 אף שבה להתגורר בישראל, אך המשיב 1 המשיך להתגורר בסינגפור, הגם שהוא שהה מעת לעת בישראל. כן נקבע כי החברה פעלה לאורך כל השנים בסינגפור ומרבית לקוחותיה היו בסינגפור. משרדי החברה, הנהלתה, עורכי-דינה, רואי החשבון שלה וכן חשבון הבנק שלה, מצויים כולם בסינגפור. עוד צויין כי כספי ההלוואות נשוא התביעה הועברו לחשבון הבנק של החברה בסינגפור.

נקבע כי אין בעובדת אזרחותם הישראלית של המשיבים 2-1 ובכך שהמשיבה 2 שבה להתגורר בישראל, כדי להוות זיקה מספקת ומכרעת המצדיקה בירור התביעה בישראל.

7.באשר ל ציפיה הסבירה של הצדדים ; בשלושת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים נקבעו הוראות מפורשות לפיהן הדין החל יהיה הדין הסינגפורי ומקום השיפוט יהיה בתי המשפט של סינגפור. נקבע כי הגם שאין עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, יש בה כדי להעיד על אומד דעתם של הצדדים והיא משקפת את ציפייתם הסבירה המשותפת שסכסוך שיתגלע ביניהם יתברר בסינגפור. יש בכך אף לחזק את המסקנה לפיה במערכת היחסים העסקית בין הצדדים הזיקות לישראל הן חלשות, ככל שקיימות.

8.באשר ל שיקולים ציבוריים ומערכתיים ; נקבע כי לבית המשפט הישראלי אין "עניין אמיתי" בבירור הסכסוך וראוי שמשאביה של המערכת המשפטית הציבורית יופנו להליכים הנוגעים לסכסוכים הקשורים בקשר אמיץ למקום. עוד נקבע כי הואיל והדין החל על פי ההסכמים הינו הדין הסינגפורי, היה הדבר –אילו נקבע שישראל היא הפורום המתאים – מצריך לדון בארץ על פי דין זר. גם הימצאותם של עדים וראיות מחוץ לישראל היה מסרבל את ההליך, אילו התנהל בישראל. יצויין כי בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המערערת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי קיימת מניעה מעשית או חוקית מלברר את תביעתה בסינגפור.

טענות המערערת

9.לטענת המערערת לסכסוך יש זיקה מהותית ומכרעת לבית המשפט בישראל. המשיבים 2-1 – שנטען כי הם צד משמעותי ומרכזי להליך – הם אזרחי ישראל ומתגוררים בה דרך קבע, וממנה הם מנהלים את עסקי החברה. עוד נטען שיתר בעלי המניות וחברי הידרקטוריון של החברה (למעט אחד שמתגורר בארה"ב), הם אזרחי ותושבי ישראל. כן נטען כי ישיבות הדירקטוריון של החברה ואסיפות בעלי מניותיה התקיימו ברובן המכריע בישראל ובשפה העברית. לפי המערערת, בית המשפט התעלם מעובדות אלה ומפעילותה הענפה של החברה בישראל. עוד נטען כי גם למערערת יש זיקה מהותית לישראל, שכן 92% מבעלי מניותיה הם אזרחי ישראל, ואחד מהם מתגורר דרך קבע בישראל. נוכח כל אלה ומשקלם המצטבר של הנתונים נכון היה, לשיטת המערערת, להורות על בירור התובענה בישראל. לכל היותר, מוסיפה המערערת וטוענת, הזיקות במקרה דנן מעויינות, ובמקרה שכזה יש לדחות את הבקשה להחלת דוקטרינת הפורום הנאות. לטענת המערערת נתן בית המשפט המחוזי משקל מכריע, בטעות ובניגוד לפסיקה, לתניית ברירת הדין שבהסכמי ההקצאה ובעלי המניות, שעה שרק הסכם ההלוואה הינו רלבנטי לסכסוך דנן ובו נקבעה תניית שיפוט שאינה ייחודית. לבסוף נטען כי בנסיבות המקרה דנן לא היה מקום ליתן משקל מכריע לשיקולים ציבוריים ומערכתיים.

עוד צויין כי שגה בית המשפט עת קבע שמקום מגוריהם של בעלי המניות בשתי החברות, גם אם הוא בישראל, אינו מקים זיקה רלבנטית, מכיוון שהם אינם בעלי דין בתביעה (ויש ממש בטענה זו ככל שהיא נוגעת למשיבים 2-1 – י.ד.).

טענות המשיבים

10.המשיבים סומכים ידם על החלטת בית המשפט המחוזי ומדגישים כי לב הסכסוך נטוע בסינגפור: החברה היא חברה סינגפורית ממש, שפעילותה היצרנית והעסקית התקיימה בסינגפור; הלוואות הבעלים ניתנו בסינגפור, על מנת לאפשר את פעילות החברה בפורום זה; ההסכמים נערכו בסינגפור; הדין שנקבע כי יחול עליהם הוא הדין הסינגפורי; ושם גם הייתה ציפייתם הסבירה של הצדדים להתדיין.

עוד נטען כי בניגוד לטענות המערערת, דוקטרינת הפורום הנאות לא איבדה מחשיבותה (אף כי שיקולי הנוחות שבעטיים היא נוצרה, אכן איבדו מחשיבותם). ציפייתם הסבירה של הצדדים הייתה שהליכים משפטיים עתידיים בעניין ההתקשרויות ההסכמיות ביניהם ינוהלו בסינגפור, וזו הייתה גם ציפייתה הסבירה של המערערת עצמה, שבשנת 2012 הכינה תביעה להגשה לבית המשפט בסינגפור. כן נטען כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי במקרה דנן אין שום זיקה ישראלית מכרעת, ואין באזרחותם הישראלית של המשיבים 2-1 והיותם, לכאורה, תושבי ישראל, כדי להכריע את הכף, שעה שכל הזיקות המשמעותיות מובילות לסינגפור. נטען כי לחברה אין ולא היו מעולם לקוחות בישראל וכי ממשלת סינגפור הינה הלקוח העיקרי של החברה האחראי ל-70% מהכנסותיה. באשר לטענת התקיימותן של ישיבות האורגנים של החברה בישראל; נטען כי הדירקטורים ובעלי המניות קיימו פגישות במקומות שונים בעולם, לפי נוחותם, ואין בקיומן של מספר ישיבות בישראל כדי לשנות דבר.

ההכרעה

11.לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר ששבנו ועיינו בכתבי בי דין מטעמם החלטנו לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לא ראינו לנכון לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (למעט הקביעה לעניין אי התקיימות זיקה רלבנטית בשל מקום מגוריהם של בעלי המניות בשתי החברות, גם אם הוא בישראל, נוכח כך שהם אינם בעלי דין בתביעה- ראו הסיפא לפיסקה 9 לעיל). בנוסף, הממצאים שנקבעו בהחלטה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיעה הערכאה הדיונית. לבסוף, לא מצאנו כי נפלה טעות בחוק באיזו מקביעות בית המשפט המחוזי.

12.הערעור נדחה איפוא. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בגין ההליך בערכאה זו בסך 25,000 ש"ח.