ע"א 3560/20עו"ד צוריאל חזי נ. עו"ד מוטי בן ארצי- המפרק

1.

המערער ייצג את חברת משה עוזרי בניה ויזמות בע"מ (להלן: החברה ) בהליכים משפטיים שונים. בהתאם להסכמי שכר הטרחה בין המערער ובין החברה, זכאי היה המערער לנכות את שכר טרחתו מתשלומים שיתקבלו בידיו עבור החברה. לאחר שזכתה החברה בפסק דין כספי המזכה אותה בסך של 1,440,000 ש"ח, הטיל המערער בשמה עיקול על נכס מקרקעין של צד ג', ששוויו עולה על סכום הזכייה. לימים נכנסה החברה להליכי פירוק. במסגרת הליכי הפירוק ביקש המערער לקבל לידיו את שכר טרחתו בגין התיקים השונים שבהם טיפל, בסך של 650,000 ש"ח. ביום 28.4.2020 קבע בית המשפט המחוזי:

בבקשה לא צוין כי המבקש עותר לקבלת אישור בית המשפט להפעלת זכות הקיזוז של שכר הטרחה מכספים בהם מחזיק המבקש עבור החברה. נראה כי מדובר בכספים בהם מחזיק המפרק והם מיועדים לחלוקה בין הנושים, על פי דיני הקדימות.

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית הבקשה. על המבקש להגיש תביעת חוב למפרק וככל שתביעת החוב תאושר, יוכל המבקש לקבל דיבידנד, בהתאם לסדרי הנשייה.

2.

המערער ערער על החלטה זו. ביום 24.12.2020 הגיש המערער סיכומים ותיק מוצגים מטעמו. בבקשה שלפניי מבקש המשיב (המפרק) להורות על הוצאת מוצגים ו'-י' וההפניות אליהם בסעיפים 36-34 לסיכומי המערער. לטענת המשיב, נספחים אלה עוסקים בבקשות שונות שהגיש המערער בשם מר משה עוזרי, שהיה בעל המניות בחברה וכיום נמצא בהליכי פשיטת רגל, לאחר מתן פסק הדין, בחודשים יולי 2020 ואילך, והתכתבויות לאחר אותו מועד. לשיטת המשיב, מדובר בראיות חדשות, שיצר המערער לאחר פסק הדין, במסגרת תיק אחר, שהוגשו ללא קבלת רשות.

3.

תשובת המערער צורפה לבקשה, והמערער ביקש להסתפק בה. התשובה כוללת שלל טענות כלפי המשיב ואופן תפקודו כמפרק, אולם טענות אלה אינן רלוונטיות לבקשה שלפניי. לגופה של הבקשה, מציין המערער כי מרבית המוצגים היו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף, כי "על בית המשפט העליון לדעת את כל הנתונים, אפילו אם הם הוסתרו על ידך מבית המשפט המחוזי, וניתנה החלטה שגויה".

4.

מעיון במוצגים ו'-י' לתיק המוצגים של המערער עולה כי מדובר בבקשות והחלטות בתיק אחר (פר"ק 68749-05-19) שהוגשו וניתנו בחודש יולי 2020, דהיינו, כשלושה חודשים לאחר ההחלטה נשוא הערעור דנן, וכן תכתובות מייל מאותו חודש. מכאן, שבניגוד לטענת המערער, לא מדובר במסמכים שהיו בפני בית המשפט המחוזי טרם נתן את ההחלטה נשוא הערעור.

5.

תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) קובעת כי בתיק המוצגים המוגש בהליך הערעור מותר לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מוסיפה וקובעת, כי "בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור", זולת אם בית המשפט התיר הבאתן בהתאם לאמור באותה תקנה. על בסיס הוראות אלו נקבע, כי בכל הנוגע להוכחת עניין שבעובדה רשאי בעל דין לצרף לתיק המוצגים רק מסמכים שהתקבלו כראיה כדין בערכאה הדיונית או שניתנה בבית המשפט שלערעור החלטה המתירה הגשתם כראיה (ע"א 7201/13 תביג-ישראל גרובר בע"מ נ' טויטופלסט בע"מ

(15.2.2015); ע"א 3674/19 איגוד הבנקים נ' עו"ד מארק רוזן – כונס נכסים (15.11.2020), והאסמכתאות שם). עוד יצוין, כי על פי ההלכה הנוהגת, ניתן לצרף החלטה שיפוטית המאוחרת למועד פסק הדין או שלא עמדה בפני הערכאה הדיונית, אך אם מדובר באסמכתא משפטית שנועדה להניח יסוד לטענה נורמטיבית, אך לא ניתן לצרפה – מבלי שניתן היתר להציגה – מקום שבו היא נועדה לתמיכה בטענות הנושאות אופי עובדתי (ע"א 4087/16 סחוט טרי 2007 בע"מ נ' אקו אלפא בע"מ

(7.12.2017)).

6.

בענייננו, כאמור, מדובר בכתבי טענות, החלטות ותכתובות שכולם נערכו לאחר מועד ההחלטה נשוא הערעור, ומכאן שלא היו לפני בית המשפט קמא בעת מתן החלטתו. כתבי הטענות וההחלטות, כמו גם התכתובות, נועדו לתמוך בטענות עובדתיות של המערער, ולא צורפו לשם תמיכה בטענה נורמטיבית. מכאן, ובהתאם לכללים שהותוו לעיל, לא היה המערער רשאי לצרפם לתיק המוצגים מטעמו, ללא שביקש לצרף ראיות נוספות מטעמו, וללא שקיבל היתר לכך. ממילא, הוא גם לא היה רשאי להפנות למסמכים אלה בסיכומיו.

משכך, יש להורות על הוצאת מוצגים ו'-י' לתיק המוצגים ועל מחיקת הסעיפים המפנים אליהם בסיכומי המערער.

7.

הבקשה מתקבלת, אפוא. המזכירות תשיב למערער את הסיכומים ואת תיק המוצגים מטעמו, והוא יגיש סיכומי טענות ותיק מוצגים מתוקנים בתוך 7 ימים ממועד המצאתה של החלטה זו.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח בגין הבקשה.