ע"א 3568/00 ולנטין פומין נ. מדינת ישראל

1.נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה בכח בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים בנסיבות מחמירות ועורר 1 מואשם באישום נוסף בענין סחיטה באיומים ותקיפה.

האישומים הוגשו עקב אירועים הקשורים במערכת יחסים מעורערת בין העורר 1 לבין אמו ואביו החורג. עקב הידרדרות ביחסים אלה, ביקש העורר מאחרים - עורר 2 ונאשם נוסף - כי יזהירו את אביו החורג לבל יפגע בו. בעקבות זאת, עורר 2 והנאשם הנוסף הפליאו מכותיהם במתלונן, איימו עליו וסחטו ממנו כספים.

בארוע נפרד, תקף העורר 1 את המתלונן ואת אמו, ואיים על המתלונן כי יפגע בו אם לא יתן לו כספים.

בפני בית משפט קמא הונחה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

בית המשפט מצא כי מצויות ראיות לכאורה לגבי שני העוררים, וכי מתקיימת עילת מעצר בעניינם; יחד עם זאת, הגיע למסקנה כי יש מקום להורות על חלופת מעצר של העוררים וזאת מן הטעם שאין לאף אחד מהם עבר פלילי קודם, ונוכח גילו הצעיר של עורר 1 שהוא צעיר בן 24 ונכותו של עורר 2.

בהמשך לכך, הורה בית המשפט על חלופת מעצר בדרך של הפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מהעוררים, בתוספת הצגת ערבות צד ג' של ערב אחד לכל אחד מהעוררים, שיחתום ערבות על סך 10,000 ש"ח.

2.בעררים שהוגשו, נטען על ידי העוררים כי אין ידם משגת להפקיד את הפקדון במזומן בשל עוניים. לעורר 1 אין עבודה קבועה ואילו עורר 2 הוא נכה המתקיים מקצבה זעומה של הביטוח הלאומי. טענתם היא כי ראוי למצוא הסדר שחרור שונה מכפי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא וזאת על מנת למנוע מצב בו ישארו במעצר רק מפאת חוסר יכולתם הכלכלית. הם הוסיפו כי בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, בין היתר, כי אין בחומר הראיות כדי להצביע על חשש לשיבוש הליכי המשפט מצידם או להימלטותם מהדין וקביעה זו מחזקת את זכותם להשתחרר תוך התחשבות בהעדר יכולתם האוביקטיבית להפקיד את הכספים הנדרשים.

3.ראוי לציין כי החלטת בית משפט קמא ניתנה ב16.4.00- ואילו העוררים עצורים מיום 27.3.00 ועד היום לא הפקידו את הערבות במזומן או חלק ממנה.

4.המדינה לא חלקה על העדר מסוגלותם של העוררים להפקיד את הפקדון במזומן בסכום שנקבע בהחלטת בית המשפט. היא הראתה נכונות לבוא לקראת העוררים בהעמדת פקדון כספי במזומן בסכום כלשהו שיהיה נתון לשיקול דעת בית המשפט, ובקשה להוסיף על תנאי השחרור שנקבעו תנאים נוספים ב"תמורה" לפקדון הכספי המופחת, אשר יתנו מענה לצורך להבטיח כי שחרור הנאשמים בתנאים ישיג את תכליות המעצר.

5.נחה דעתי כי העוררים אינם מסוגלים לעמוד בהפקדת סכום הפקדון הכספי במזומן שהוטל עליהם בסך 10,000 ש"ח. ראייה בעלת משקל לכך היא העובדה כי מאז 27.3.00 הם מוחזקים במעצר ולא השתחררו, וסביר להניח כי אילו היתה הפרוטה מצויה בהישג ידם, היו עושים כל שניתן על מנת להפקיד את הפקדון ולהשתחרר.

נסיבות ענין זה מחייבות שיקול מחדש של היקף הפקדון שהוטל על העוררים כדי לבחון אם ניתן לחרוג מהתנאי שנקבע בד בבד עם הבטחה, באמצעות תנאים אחרים או נוספים, כי השחרור ישיג את תכלית המעצר. והרי כבר הודגש הצורך למצות כל אפשרות על מנת למצוא חלופת מעצר נאותה לנאשם ובמסגרת זו לקבוע סוג ערובה וגובה ערובה אשר ייקבעו במידה שאינה עולה על הנדרש כדי להשיג את מטרות הטלת הערובה, וכל זאת כעולה מרוחו של חוק המעצרים הבנוי על הנחת היסוד כי החירות היא הכלל והמעצר הוא החריג.

6.לאור כל אלה, ובמגמה לאפשר שחרורם של העוררים מן המעצר בחלופת מעצר אשר תבטיח את תכלית המעצר, אני מחליטה:

החלטת בית משפט קמא תשונה בדרך הבאה:

א.העוררים ישוחררו מן המעצר באם יקיימו אחר התנאים הבאים:

(1) הפקדה במזומן של 2,500 ש"ח לכל אחד מהעוררים.

(2) שתי ערבויות צד שלישי בסך 10,000 ש"ח כל אחת לכל אחד מהעוררים.

(3) התייצבות במשטרה שלוש פעמים בשבוע בימים א', ג', ו-ה' בתחנת המשטרה הקרובה לביתו של כל עורר, לפי הענין.

(4) נאסר בזה על עורר 1 להיכנס לגבולות העיר נצרת ונצרת עילית עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

(5) הפקדת דרכון של כל עורר, באם קיים, בידי המשטרה.

(6) איסור על העוררים ליצור קשר כלשהו - ישיר או עקיף - עם המתלונן ואשתו.

באם לא יקיימו העוררים את התנאים הכספיים שהוטלו עליהם, ישארו במעצר עד תום ההליכים.