ע"א 3576/99 רות דורון אלדן - עו"ד נ. עיריית תל אביב יפו

1.המערערות הגישו ביום 28.1.99 לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה למתן צו הצהרתי כנגד המשיבה. המערערות בקשו הצהרה, לפיה העבודות שביצעה המשיבה או מי מטעמה, בגוש 7108 חלקה 31, המצוי בחכירה לדורות של המערערות, נעשו שלא כדין. כן הגישו המערערות בקשה למתן צו מניעה זמני. בהודעה שהגישה המשיבה ביום 8.2.99, נמסר כי הורתה על הפסקת העבודות ועל השבת המצב לקדמותו.

2.לאחר קבלת תגובות בעלי הדין ניתן פסק דין בתובענה. בפסק הדין הורה בית המשפט על מחיקת המרצת הפתיחה והבקשה לסעד זמני, תוך חיוב המשיבה לשלם למערערות סך של 1,879 ש"ח החזר הוצאות הכנת חוות דעת ו5,000- ש"ח שכר טרחת עורך דין. מכאן הערעור, בו טוענות המערערות כנגד מחיקת התובענה וכנגד סכום ההוצאות ושכר הטרחה הנמוך שנפסק להן.

3.ערעור זה מן הראוי שלא היה מוגש. ברי, כי ההחלטה על מחיקת התובענה מצויה היתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בעקבות הודעת המשיבה, השתנה מצב הדברים. בשלב זה, אם בקשו המערערות לעמוד על בקשתן לקבלת הסעד ההצהרתי, היה עליהן להצביע על התועלת שתצמח להן מקבלתו. בתגובותיהן בפני בית המשפט המחוזי לא נמצא טיעון בעניין זה. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת המרצת הפתיחה, והבקשה לצו מניעה זמני (ראו ע"א 539/78 לואל נ' לויס , פ"ד לד(3) 286, 294). ואולם, נראה כי עניינו המרכזי של הערעור שבפנינו הוא גובה ההוצאות שנפסקו. בעניין זה שבנו והבענו את מורת רוחנו מערעורים המוגשים בשאלת שיעור ההוצאות.

כן חזרנו ואמרנו, שהתערבות בשאלת ההוצאות מוגבלת למקרים נדירים ביותר, אשר המקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם. בענייננו שקל בית המשפט מהו השכר שראוי לפסוק למערערות, בהתחשב בחומר שהונח בפניו, ובשלב הדיון שבא העניין אל סיומו. בכך הלך הוא בהתאם להנחייתה של הפסיקה, ואין עילה להתערב בשיקול דעתו בעניין זה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.