ע"א 3587/11 מואיד עבד אלרחים דעאס נ. איאד עבד אלרחים דעאס

השופט א' רובינשטיין:

א.

עסקינן בסכסוך מתמשך ומצער בין אחים (המערערים הנקובים בשם והמשיב) השותפים בחברות מסחריות.

ב.

הדיון בפנינו התמקד, מטעם המערערים, בשתי טענות. האחת, זכויות החתימה שניתנו לתובע בפסקה 56 לפסק הדין קמא, ושלטענת המערערים קשה להבינן, ומכל מקום היא מסרבלת ומסבכת מאוד את דרכי העבודה בחברות המשותפות. נתבקש ביטול זכות החתימה של המשיב, תוך שנאמר כי בידו – בגדרי שקיפות – לקבל כל מסמך בדרכים שונות, וככל שלא יקבל יוכל לפנות לבית המשפט. לטענה זו משיב המשיב כי עד כה לא קיבל מסמכים רבים, וכי בהיותו שותף בחברות אין מקום לשלול ממנו את זכות החתימה. כנמסר על-ידי הצדדים, הגיעו בהליך אחר המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז להסדר זמני, אמנם מורכב למדי, של חתימות על שיקים על-ידי המשיב לאחר שבחן אותם (אין דיבור ישיר, למרבה הצער, בין המשיב למערער 1 מואיד שהוא המנהל המרכזי בחברות). ובמקרים מסוימים מועברים השיקים אל רואה החשבון של החברות לחיווי דעתו. הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק הדין קמא, וסבורנו כי ההסדר הזמני הפועל כיום, אם גם בסרבול מסוים, צריך להימשך עד להכרעה בגורל החברות במישור רחב יותר, או עד להסדר מוסכם אחר כמובן. בכל ההבנה לאי הנוחות שבסרבול, קשה להלום כי לשותף בחברות לא תהא בהן זכות חתימה, גם אם מוצעת לו שקיפות טובה (נושא אשר כשלעצמו אינו פשוט).

ג.

הנושא השני שהועלה הוא איסור התחרות שבפסקה 53 לפסק הדין קמא. על פי הנפסק, נאסר על האחים המופיעים כמערערים (מואיד, נסים ומג'די) לעסוק בכל עיסוק שיש בו תחרות או ניגוד עניינים עם עסקי החברות המשותפות או לעשות עסקים עם לקוחות או ספקים של החברות המשותפות או להשתמש במקרקעין, עובדים וציוד של החברות המשותפות שלא באמצעות החברות, או לפעול באמצעות חברת "מנדרינה" בניגוד למטרות החברות ולעסקיהן. טענת המערערים היא, כי בכך "נקשרו ידיהם" באופן גורף יתר על המידה גם בעסקים אחרים, בעוד המשיב מנהל בעצמו עסקים אחרים. במיוחד נטען לגבי המשיב מג'די, שאינו בעל מניות ואין סיבה – על פי הטענה – לכרכו עם האחרים. בתשובה הטעים בא כוח המשיב, כי אין לפרש את פסק הדין כאוסר על המערערים לעסוק בכל עיסוק אחר, והמדובר רק בתחרות כלפי עסקים של החברה המשותפת, ומעבר לכך בידי המערערים לעסוק בעיסוקים אחרים ולסחור כרצונם. אשר למג'די, גם לגביו אין מניעה לכל פעילות עסקית שלו שאינה מתחרה בחברות המשותפות שהוא עובד בהן ומקבל שכר. רשמנו לפנינו דברים אלה כחלק מפסק דיננו, וכמובן אין לפרש את האיסור אלא בתחרות כלפי עסקי החברות המשותפות עצמן כפי שפורט (ונזכור כי בלב ההליך עמדה הקמתה של חברת "מנדרינה" שעיסוקה דומה לשל החברות), ולא עסקים אחרים. נראה לנו שיש להסתפק בהבהרה זו.

ד.

בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור. איננו עושים צו להוצאות. לא נחתום בטרם נביע תקוה, המעוגנת לא רק ברצון טוב אלא גם בשכל הישר, שהצדדים יגיעו להבנה, כגון שאם אין דרך ל"שלום משפחה", ייפרדו לשלום.