ע"א 3590/02 משהור אבו ג'ומעה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי העורר היה מעורב בביצוען של מספר עבירות. על פי גרסת המשיבה, בילה העורר בלילה שבין 2-1 למרץ 2002 עם שניים מחבריו, ובמהלך אותו בילוי הם רכשו 6 כדורים של סם מסוכן ועשו בהם שימוש. בשעה 4:30 לערך של אותו לילה, נכנסו השלושה לתחנת דלק ושדדו את עובד התחנה, כאשר לצורך ביצוע זממם השתמש העורר בסכין אותה הצמיד לצווארו של קורבנו. לאחר שהעורר וחבריו נטלו את שללם, הם נכנסו לתחנת דלק נוספת, וגם שם חזר הסיפור על עצמו, כשהעורר היה זה אשר איים בסכין על עובד התחנה, ובדרך זו "שכנע" אותו למסור לו ולחבריו כספו.

במהלך נסיעתם באותו לילה, פגשו העורר וחבריו בדרכם שוטרים, ומשנדרשו לעצור את רכבם, הם נמלטו תוך כדי נהיגה פרועה, שבמהלכה השליך העורר את הסכין שהיתה ברשותו, ככל הנראה על מנת להעלים ראיה מפלילה זו. לאחר ארבעה ימים, הבחין שוטר בעורר כשהוא נמצא במסעדה וביקש לעצור אותו, ובתגובה קפץ העורר מחלון בקומה השניה והחל להימלט עד שנעצר רק לאחר מרדף.

בגין כל אלה יחסה המשיבה לעורר עבירות של החזקת סם מסוכן ושימוש בו, שוד, ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה ועצר את העורר עד תום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

האזנתי ברוב קשב לטיעונו של בא-כוח העורר, אך לא מצאתי כי הוכחה עילה להתערבותי. העורר חטא בשני מעשים שעל חומרתם אין צורך להרבות מילים, ובית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את הנימוקים שהובילו אותו להחלטת המעצר. הנמקתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי במלואה, ולעניין מסוכנותו של העורר אני מבקש להוסיף את אלה: בחודש ינואר 1998 הובא העורר לדין באשמת ביצועה של עבירת התפרצות לבנין, ולאחר שהודה במעשה שיוחס לו הצהיר כי מכאן ואילך הוא ישתף פעולה עם שירות המבחן ולא יחזור לחטוא בפלילים. עד כמה היו דברים אלה ריקים מתוכן תלמד העובדה, שבעוד אותו תיק מתנהל ביצע העורר עבירות נוספות (תקיפה והיזק בזדון). על מעשים אלה הובא לדין פעם נוספת (בחודש אוקטובר 1998), ואז חזר והצהיר בזו הלשון: "אני מבטיח שזה לא יקרה לי עוד פעם". אך נראה שהעורר מיהר לשכוח את הבטחותיו מן העבר, ומעשי השוד בהם נטל חלק, מלמדים כי לא זו בלבד שעברינותו לא פסקה, אלא שאף עלתה מדרגה.

מכאן דעתי, שההחלטה לעצור את העורר היתה מחוייבת המציאות, הואיל והסכנה שיחזור לחטוא אם ינתן לו להלך חופשי, אינה טעונה עוד הוכחה.

הערר נדחה.