ע"א 3615/12 שלמה שטיגליץ בן יעקב נ. נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת ה

1.

לפניי "בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד חלקי".

2.

המערערים המבקשים הם התובעים בבית משפט קמא. תביעתם הייתה נגד 3 המשיבות שבכותרת כאשר סכום התביעה עמד על 3.7 מיליון ש"ח. בפסק דין חלקי מיום 29.2.2012 החליט בית המשפט (השופט רמי אמיר ) למחוק את התביעה ככל שהיא מכוונת נגד המשיבות 1 ו- 3 וכן למחוק רכיבים כאלה ואחרים שנכללו בתביעה. על פסק הדין החלקי הגישו המערערים ערעור, ועמו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. לטענת המערערים משמעות פסק הדין החלקי היא כי מתוך הסך של 3.7 מיליון ש"ח שנתבעו מלכתחילה נותר לברר רק תביעה על סך כ- 245,000 ש"ח ובקשתם היא כי בית משפט זה יורה על "עיכוב ביצוע" של המשך ניהול ההליכים שנותרו בבית משפט קמא וזאת עד להכרעה בערעור. המערערים טוענים כי יהיה זה בבחינת חוסר יעילות ובזבוז זמן שיפוטי ומשאבים למנות עתה מומחים שונים לגבי חלק התביעה (הקטן) שנותר לבירור כאשר אם יתקבל הערעור יהיה צורך שוב במינוי מומחים כאלה ואחרים תוך גרימת הוצאות כפולות על מומחים ובזבוז זמן שיפוטי בחקירות כפולות וכדומה.

3.

לפני שהמערערים פנו לבית משפט זה בבקשה שלפניי פנו הם בבקשה דומה לבית משפט קמא. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי "במחיקת תביעה אין מה לעכב" וכי "נראה כי למרות הכותרת לא מתבקש באמת עיכוב ביצועו של פסה"ד החלקי – וכל שמתבקש הוא להעמיד את הליכי התביעה במעט שנותר בה, כדי לחסוך בכפל הוצאות ... אלא שכאמור, ענין זה איננו בגדר עיכוב ביצוע של פסה"ד החלקי כי אם בגדר הוראות להמשך ניהולו של התיק שנותר תלוי ועומד – וזאת נברר בישיבה הקרובה בעוד ימים ספורים במעמד הצדדים. סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע - נדחית". בישיבה שנערכה בהמשך חזר בית המשפט על כך ש"בבקשת עיכוב הביצוע התבקש למעשה לא עיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי אלא התליית המשך ההליכים בחלק שנותר להתברר". בית המשפט הוסיף וקבע גם לגוף העניין כי אין הצדקה להתלות את המשך בירור התביעה מאחר שגם ביחס לעדים ולמומחים אין מדובר באותן סוגיות וכי "יש להמשיך בניהול המשפט כאן, ואין גם חשש אמיתי של כפילות וחוסר יעילות".

4.

משנדחתה בקשתם בבית משפט קמא הגישו המערערים את הבקשה שלפניי שהיא כאמור "בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד חלקי" תוך שהם מעלים את הטענות שכבר פורטו לעיל. המשיבות כולן הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

5.

דין הבקשה להדחות. בצדק עמד בית משפט קמא על כך שלא היה מקום להגיש בקשה לעיכוב ביצוע מן הטעם הפשוט שפסק הדין החלקי לא הורה על "ביצוע" כלשהו אותו ניתן "לעכב". בפסק הדין החלקי נמחקה התביעה נגד חלק מהנתבעות ונמחקו גם רכיבים מהתביעה ובנסיבות אלה אין למעשה בפסק הדין כל הוראה אופרטיבית אמיתית לגביה ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. יפים לעניין זה דברי השופטת דורנר לפיהם "לא ניתן לעכב ביצוע של תביעה שנדחתה, הדבר מופרך מבחינה הגיונית" (בש"א 3956/93 לדר נ' לדר (לא פורסם, 26.8.1993); כן ראו והשוו ע"א 5253/11 עזבון מובדא נ' עזבון בדארנה (טרם פורסם, 26.7.2011)). בכך היה די כדי לדחות את הבקשה שלפניי. מכל מקום אבהיר כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל את הבקשה שהיא למעשה, במהותה, בקשה להתליית הליכים. בית המשפט החליט להמשיך בבירור התביעה שנותרה לפניו ומדובר באופן מובהק בהחלטה בעניין ניהול ההליך שבית משפט זה ככלל לא יתערב בה אלא במקרים חריגים שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם (ראו והשוו מבין רבים רע"א 5528/10 SF WING OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS LTD נ' יניב , פסקה 8 והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 26.7.2010)). בית משפט קמא הוא שמכיר את ההליכים השונים שבין הצדדים והוא קבע כי אין חשש אמיתי של כפילות וחוסר יעילות לא ראיתי מקום להתערב בקביעה זו. ממילא למערערים גם לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך מהמשך בירור התביעה. נראה כי מה שמטריד את המערערים הן ההוצאות שיהיה עליהם לשלם עבור מומחים וכיו"ב אך אם לבסוף יתקבלו טענותיהם ממילא יוכלו לדרוש החזר עבור כל אותן הוצאות.

6.

הבקשה נדחית. מאחר שהמשיבות מלכתחילה השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט – לא ייעשה צו להוצאות.