ע"א 3618/02 שאולי בר- נוי נ. רמי גביש

1.המשיבה 2 הגישה, ביום 21.5.1998, תביעה לגירושין בבית הדין הרבני בחיפה. כן הגישה תביעה לחלוקת רכוש. בית הדין הרבני נתן פסק-דין המחייב את המשיב 1 ליתן לה גט. בהסכמת שני הצדדים, במסגרת הדיון בבית הדין הרבני, נחתם ביניהם הסכם לקיום בוררות בכל הקשור לחלוקת הרכוש והכספים של השניים היה זה הסכם זבל"א. מטעם המשיבה 1 מונה המשיב 3 כבורר, ומטעם המשיב 2 מונה המבקש כבורר. בהסכם נקבע, כי אם שני הבוררים האלה לא יגיעו לכלל הסכמה, תוכרע המחלוקת על-ידי בורר שלישי מוסכם, וכי אם לא יגיעו המשיבים 1 ו2- להסכמה בדבר זהותו של אותו בורר, ימנה בית הדין הרבני בורר. ואכן, כך היה. הבוררים שמינו הצדדים לא באו לכלל הסכמה ובית הדין הרבני מינה בורר, הוא המשיב 4.

המשיב 4 נתן פסקו. המשיב 1 הגיש, בבית המשפט המחוזי, בקשה לביטול פסק הבורר והמבקש ביקש להגיש, במסגרת אותו הליך, "תביעה שכנגד", כנגד המשיבים 1 ו2-, שיסודה בעוולות בנזיקין. בסופו של דבר, קבע בית המשפט קמא, כי המשיב 4 מונה כדין כבורר מכריע. בית המשפט גם הורה על מחיקת התביעה שכנגד שהגיש המבקש.

2.ככל שניתן להבין מהכתוב בבקשה שלפני, מלין המבקש הן כנגד הסמכות שניתנה למשיב 4 להכריע בבוררות והן כנגד מחיקת התביעה-שכנגד שהוגשה מטעמו. לעניין הראשון ספק אם יש לו כלל מעמד, אלא שאת הבקשה דהיום ראוי לדחות מטעם נוסף. העותר, מבקש כי ינתן לו סעד ביניים, עד שיוכרע ערעורו. אלא שמעיון בבקשה לסעד ביניים, ניתן להבין, כי המבקש עותר לקבוע, עוד טרם דיון בהליך העיקרי, כי טיוטת פסק הבוררות שהוא כתב במסגרת הבוררות, שלא צלחה כאמור, תוכרז כפסק הבוררות. המבקש עצמו כותב בבקשתו, כי: "קבלת סעד הביניים דנן יחסוך דיון בהליך הערעור בזכות". ואכן, אם ינתן לו מלוא מבוקשו היום לא יהא מקום לכל דיון נוסף. למותר לציין, כי לא למטרה זו נועד סעד הביניים.

אשר על כן וגם לגוף הדברים, הבקשה למתן סעד ביניים - נדחית. בשלב זה אין צו להוצאות.