ע"א 3643/00 עאדל אבו אל דבעאת נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום לפיו הואשם בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. האשמתו של המבקש נסמכה, בין היתר, על עדויותיהם של המשיבים 2, 3, ו4-. המבקש כפר בעובדות של כתב האישום. בית המשפט המחוזי שמע את פרשת הראיות ובמסגרתה גם את עדויותיהם של שלושת המשיבים דנא. בהכרעת דינו פסק בית המשפט המחוזי לזכות את המערער מן העבירה שיוחסה לו. בעקבות זיכויו הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לפסקת הוצאות ההגנה, בהתאם לסעיפים 80 ו81- לחוק העונשין. בבקשתו עתר לחיוב המדינה ושלושת עדי התביעה לשפותו על שכר טרחה ששילם או התחייב לשלם לעורך-דינו, ועל ההוצאות שנגרמו לו בגין הבאתם למשפט של שני עדים מטעמו. השופטת המלומדת החליטה, כי על המדינה להחזיר למבקש את ההוצאות בהן נשא בגין הבאת שני העדים (ובכלל זה שכר לעד מומחה), כנגד קבלות שייצג. וכאילו ביחס לבקשת המבקש לשפותו על שכר הטרחה של עורך-דינו, כתבה השופטת בהחלטה: "עורך דין טקו נשכר על-ידי הנאשם ואין מקום להחזר שכר טרחתו".

הערעור שלפנינו מופנה נגד החלטתה של השופטת המלומדת לדחות את הבקשה בגין שכר הטרחה של עורך הדין. בא-כוח המדינה הסכים לקבלת הערעור במובן זה, שההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בבקשה לגופה. המשיבים 2,3 ו4- ביקשו לדחות את הדיון בערעור כדי לאפשר להם לשכור שירותים של עורך-דין שיטען מטעמם בערעור.

איננו רואים מקום לדחות את הדיון בערעור, בעוד שעמדת המדינה, לה מסכים גם הסניגור, מקובלת עליהם. מן העיון בחומר נובע, כי השופטת המלומדת החליטה לדחות את הבקשה מבלי שקיימה בה דיון ומבלי לשמוע את טעונת הצדדים. מן ההחלטה שנתנה נובע כי היא לא קבעה כל ממצאים בשאלת זכאותו של המבקש לשיפוי המבוקש, ואילו הנימוק היחיד שנכלל בהחלטה - היינו כי עורך הדין "נשכר על-ידי הנאשם", איננו ממן העניין שלשמו הובאה הבקשה לפני בית המשפט. כיוון שההליך מוחזר לבית המשפט המחוזי, ניתנת ממילא למשיבים 2,3, ו4- השהות המבוקשת על-ידם, להתקשרות עם עורך-דין שייצג אותם בהליך.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור. החלטת בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לפריט שעניינו בשכר-טרחת עורך-דין, מתבטלת. הבקשה תקבע לדיון בפני בית המשפט המחוזי. המבקש והמשיבים יוזמנו לדיון ויישמעו בטיעון על-פה.