פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
367/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
רונן צרפתי
נ ג ד
המשיבים:
1. בנק מזרחי טפחות
2. צבי רוזנברג
3. דני שלום
4. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב 3:
עו"ד דני שלום
בשם המשיב 4:
עו"ד רחל שני-שרפסקי
החלטה
1.
כנגד המבקש, עורך דין במקצועו, נפתח לפני כשמונה שנים תיק הוצאה לפועל למימוש משכנתא לזכות המשיב 1 (להלן: הבנק ), והמשיב 2 התמנה ככונס נכסים למימוש הדירה (להלן: הכונס ). בנוסף, נמצא המבקש בהליכי פשיטת רגל, וביום 6.1.2009 ניתן צו כינוס כנגדו והמשיב 3 התמנה כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: המנהל המיוחד ).
ביום 28.4.2010 פוּנה המבקש, במסגרת הליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא, מדירת מגוריו (להלן: הדירה ).
בין הבנק וכונס הנכסים לבין המבקש נחתם ביום 15.6.2011 הסכם לפיו תוחזר החזקה בדירה למבקש, כך שיהא רשאי לחזור ולהתגורר עם בנו בדירה, וזאת, בכפוף לכך שהמבקש ישיג הסדר נושים בתיק פשיטת הרגל. המבקש הגיש לבית משפט קמא – בית משפט של פשיטת רגל – בקשה לאישור הסדר נושים, אך בתום הדיון שנתקיים ביום 13.12.2011 דחה בית המשפט את הבקשה. על החלטה זו של בית משפט
קמא הגיש המבקש את הערעור דכאן, ובמסגרתו עתר להורות על עיכוב הליכי מימוש הדירה בתיק ההוצאה לפועל.
2.
מבלי להידרש לסיכויי הערעור, אומר בקצרה כי חלק מטענותיו של המבקש, הן "מיחזור" של טענות שהעלה בשעתו בערכאות משפטיות שונות, ואשר נסבות בעיקרן על טענתו כי פינויו מהדירה נעשה בשעתו שלא כדין.
חלק נכבד מטענות המבקש נסב כלפי הבנק, אשר לטענתו, הפר את ההסכם עמו ופעל להכשלת הסדר הנושים בניגוד להסכם מיום 15.6.2011. טענות אלה, ספק אם מקומן בערעור על החלטת בית משפט קמא במסגרת הליכי פשיטת הרגל. עמד על כך בית משפט קמא בהחלטתו, ודומה כי אף המבקש עצמו הבין זאת, כפי שעולה מדבריו לפרוטוקול הישיבה מיום 13.12.2011: "אם בית המשפט
סובר שזה לא המקום הראוי לבירור אם עמדנו בהסדר עם הבנק נעשה זאת בהליך משפטי... אשר לנושה המובטח (הבנק – י.ע. ) – אם אחרי אישור ההסדר הוא יעמוד בהתנגדותו נפנה להמרצת פתיחה כדי לחייב אותו לעמוד בהסכמה שלו".
בנוסף, הלין המבקש על עמדת המנהל המיוחד שעמדה, לטענתו, בניגוד לרצונם המפורש של כלל הנושים שחפצו בקיום הסדר הנושים במתכונתו המוצעת, ועל כך ש בית משפט
קמא לא אישר את ההסדר.
3.
מהחומר שלפני עולה כי המבקש לא שילם דבר לקופת הכינוס למרות שבצו הכינוס נקבע כי עליו לשלם לקופת הפש"ר 1,000 ₪ בחודש, וכי בשנים 2009 – 2010 הכנסותיו של המבקש עמדו על אפס על פי שומות שהגיש. בנסיבות אלה, וכאשר הסדר הנושים מבוסס על תשלומים בסכומים גבוהים, רשאי היה בית משפט של פשיטת רגל לדרוש בטוחה לקיום ההסדר, בהתחשב בכך שהדירה שהוצעה כבטוחה משועבדת לבנק שהתנגד לכך.
זאת ועוד. בית משפט קמא לא סגר בהחלטתו את הדלת בפני המבקש, כך שרשאי המבקש להגיש בקשה חדשה להסדר נושים.
4.
ועיקרו של דבר. בהתחשב בהליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים בערכאות שונות בהן נדחו טענותיו של המבקש; בהתחשב בכך שהמבקש לא מתגורר בדירה כמעט שנתיים והיא עומדת כאבן שאין לה הופכין; בהתחשב בכך שנעשתה התמחרות לגבי הדירה ונקבע זוכה כבר בחודש מרץ 2011; ובהתחשב בחשש כי עיכוב הביצוע יגרום נזק לנושים במובן זה שהחוב יתפח וערך הדירה יירד – נוכח כל אלה, מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון המבקש.
4.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה, ומבטל החלטתי מיום 11.2.2011 בה הוריתי על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל.
לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בשבט התשע"ב
(5.2.2012).
ש ו פ ט