ע"א 3692/13 כרמלה אלון נ. יפה זיתוני

לפניי בקשה להאריך למשיבים 1 ו-2 את המועד להגשת ערעור שכנגד, וזאת עד לחלוף 30 ימים ממועד ההכרעה הסופית בערעור העיקרי.

אין מקום להיעתר לבקשה שכן על פניו המתווה הדיוני של ערעור שכנגד כלל אינו מתאים לנסיבות.

פסק-הדין המשלים – כשמו כן הוא – משלים את פסק-הדין מיום 3.1.2011, והתוצאה הסופית היא זו שנקבעה בפסק-הדין המשלים. המשיבים 1 ו- 2 מסכימים לתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק-הדין (ראו סעיף 5 לבקשה שלפניי), ומדגישים כי אין בדעתם לטעון כנגדו במסגרת ערעור שכנגד (ראו סעיף 2 לבקשה שלפניי). הבקשה שלפניי נועדה אפוא כדי לאפשר למערערים – ככל שיתקבל הערעור שבכותרת – לטעון כי תוצאת פסק-הדין נכונה לאור נימוקים אחרים (שנדונו שפסק-הדין המקורי). איני סבור כי המתווה הדיוני של ערעור שכנגד (שהגשתו מושהית עד לסיום הדיון בערעור...) מתאים לתכלית זו, ובהקשר זה יש להזכיר כי משיב בערעור רשאי לתקוף את קביעותיה של הערכאה הדיונית ולטעון שהיה עליה לבסס את תוצאה פסק-דינה גם על נימוק שונה (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי – מהדורה שלישית 330 (2012), והאסמכתאות שם)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.