פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
37/09
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
אשבן צמרות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד איתי גזית
2. עו"ד גד אזור
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בבש"א 9174/08 מיום 20.11.2008 שניתנה על ידי כב' השופטת ו' אלשייך
בשם המבקשת:
עו"ד אבישי יעיש
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 2:
עו"ד שירלי יפרח-אזור
בשם המשיב 3:
עו"ד רחל שני-שרפסקי
החלטה
1.
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ו' אלשייך ), בגדרה נקבע כי המבקשת זכאית לקבל, לפי דין קדימה, דמי שכירות מן החברה בפירוק, רק בגין ארבעה חודשים, בשנה האחרונה טרם מתן צו הפירוק הקבוע. המבקשת טענה כי יש לפרש באופן מרחיב את הסעיף הקובע דין קדימה ל-12 חודשי דמי שכירות כך שייקבע כי "המועד הקובע" הוא מועד כניסתה של החברה לאי סולבנטיות בפועל ולא מועד מתן צו הפירוק.
2.
בתאריך 2.12.2004 ניתן צו פירוק לחברת אי.טי.טי.אי בע"מ. בתאריך 31.5.2005 הגישה המבקשת תביעת חוב לכונס החברה, בסך 387,000 ש"ח, בגין דמי שכירות שלא שולמו לה על ידי החברה. בתאריך 17.3.2008, לאחר קבלת אישור מתאים מבית המשפט הנכבד קמא, החליט המשיב 1, הוא המפרק, בתביעת החוב של המבקשת ואישר למבקשת חוב בגין ארבעה חודשי שכירות בלבד (דצמבר 2003 עד מרץ 2004), בגובה 205,457 ש"ח בלבד. על הכרעת חוב זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט הנכבד קמא.
3.
בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעור המבקשת וקבע כי יש לאמץ פרשנות מצמצמת לחריגי "דין קדימה", שכן במהותם הם פוגעים בעיקרון השוויון בין הנושים. לגבי פרשנות המונח "המועד הקובע", בית המשפט המחוזי ציין כי יש ממש בטענות המבקשת ולפיה יש לחשב את 12 החודשים ביחס למועד אי הסולבנטיות בפועל, אולם גישה זו נדחתה על ידי בית משפט זה (ב-ע"א7954/03 אמדאוס דוולופמנט אינק. נ' הבנק למסחר בע"מ (בפירוק) , פ"ד ס(2) 576 (2006)).
4.
בתאריך 9.2.2009 קבעתי כי מכיוון שההחלטה מהווה, לכאורה, פסק דין שלמבקשת זכות ערעור עליו (בשים לב להלכה שנקבעה ב-ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן-אל סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 13.7.2008)), יידרשו בעלי הדיון להביע את עמדתם בשאלה האם יש לדון בבקשה כבכתב ערעור, בהתאם להוראות תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. המשיב 1 הודיע כי אין לו התנגדות לכך. המשיב 2 הודיע כי הוא שותף לאמור בהחלטתי מתאריך 9.2.2009 ומסכים לדון בבקשה כבערעור והמשיב 3 הודיע כי הוא מסכים שהבקשה תידון ככתב ערעור.
5.
לאור כל האמור לעיל, ומאחר ואף אחד מבעלי הדין לא התנגד לכך חרף ההזדמנות שניתנה לו לעשות כן, אני מחליט כי בקשת רשות הערעור – שהוגשה בטעות – תידון ככתב ערעור, וזאת בהתאם להוראת תקנה 410א לתקנות.
6.
התיק יועבר לכב' רשם בית המשפט העליון, לשם קביעת סדרי הדיון בערעור.
ניתנה
היום, כ"ט באדר התשס"ט (25.3.2009).
ש ו פ ט