ע"א 3737/97 היכל הקרח בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

הנשיא א' ברק:

1.המערערת (היכל הקרח בע"מ) משכה שיק לפקודת שטיינברג. השיק הוסב למשיב (בנק הפועלים בע"מ) השיק חולל. המשיב פנה להוצאה לפועל כנגד שטיינברג והמערערת. שטיינברג לא הגיש התנגדות וחויב בתשלום דמי השיק. המערערת ביקשה וקיבלה רשות להתגונן בבית משפט השלום טענה המערערת כי השיק נמסר בתנאי, כי תמורת השיק נכשלה וכי המשיב אינה אוחז כשורה. כן נטען כי שטיינברג פרע השיק למשיב. בית משפט השלום דחה את טענותיה של המערערת. נקבע כי מסירת השיק לא הותנה בכל תנאי וכי לא היה כשלון תמורה. כן נקבע כי המשיב נהנה ממעמד של אוחז כשורה. לענין פרעון השיק קבע בית משפט השלום כי עם הסבת השטר במסגרת עסקת נכיון זוכה חשבונו של שטיינברג אצל המשיב. עם חילול השטר חוייב חשבונו של שטיינברג - חשבון שהיה ביתרת חובה - אצל המשיב. שטיינברג הפקיד סכומי כסף מסוימים בחשבונו זה, אך בהעדר ראיה כי זקיפה זו באה כנגד החיוב בדמי השטר, אין לראות בחיוב חשבונו של שטיינברג אצל המשיב משום פרעון השיק. לאור מסקנותיו אלה קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב, והמערערת חוייבה בתשלום סכום השיק. ערעור המערערת לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן הערעור - לאחר קבלת רשות - בפנינו.

2.דין הערעור להדחות. לא מצאנו מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום לפיו לא היתה מסירה על תנאי של השיק ולא היה כל כשלון תמורה. נמצא, כי חיובה של המערערת אינו פגום, ועליה לפרוע השיק למשיב. לענין זה אין כל נפקא מינה אם המשיב הוא אוחז (סתם) או אוחז כשורה. בהעדר טענת הגנה כנגד החיוב די באחיזה (סתם) כדי לחייב את המושך. על כל פנים, נחה דעתנו כי ממצאיו של בית משפט השלום בענין האחיזה כשורה של המשיב מבוססים כראוי, ואין כל יסוד להתערבותנו.

3.טענת הפרעון שהעלתה המערערת עשויה היתה לעורר שאלות יפות. אכן, אם המשיב קיבל את דמי השיק משטיינברג, לכאורה שוב אין הוא יכול להיפרע שנית מהמערערת. כנגד טענתו של המשיב כלפי המערערת "את חבה לאוחז מכוח חתימתך, ואני אוחז בשיק", תבוא הגנתה של המערערת "חבותי על פי השיק הינה כלפי שטיינברג ולא כלפיך - עקב הפרעון הקניין בשטר עבר לשטיינברג, ועומדת לי הגנת ius tertii ; זכות הקנין שלך פגומה". אך טענה ותשובה זו אינן עומדות לבחינתנו, בהעדר תשתית עובדתית ראויה. בית משפט השלום קבע - ואף בממצא זה לא נתערב - כי חשבונו של שטיינברג אצל המשיב עמד ביתרת חובה. חיוב החשבון במצב דברים זה - בהעדר הסכם לסתור - אין בו משום פרעון השיק. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:

"פרעון השטר פירושו מסירת סכום כסף ככתוב בשטר. יחד עם זאת, אין מניעה לכך, כי הזכאי לפרעון והחיב בפרעון יבואו לידי הסכם ביניהם על דרך אחרת לסילוק החוב ומשעשו כן, נפרע השטר... הסכם זה, יכול שיהיה מפורש ויכול שינבע מהנסיבות ומהנוהג. כך, למשל, חיוב חשבונו של החייב, העומד אותה השעה ביתרת זכות, עשוי להיחשב כפרעון.... לעומת זאת... חיוב חשבונו של חייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפרעון, אלא אם כן הוכח כי הצדדים הסכימו אחרת, חיוב כזה אינו אלא פעולה חשבונית, ואין בו יותר מאשר מתן התחייבות נוספת של החייב לבצע את התשלום. התחייבות כאמור אינה שקולה כנגד פרעון, אלא אם כן הצדדים הסכימו על כך כי תהווה פרעון". (ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס , פ"ד לג(1) 683, 691)

אכן, חיוב חשבונו של שטיינברג אצל המשיב יכל היה להיחשב כפרעון השטר למשיב אילו הוסכם כך ביניהם. הסכם כזה לא הוכח, והוא אינו עולה בקנה אחד עם התנהגותו של שטיינברג, לרבות חוסר הגנתו כנגד תביעת המשיב נגדו. הוא הדין לגבי הטענה, כי הפקדת הסכומים על ידי שטיינברג לאחר חיוב חשבונו אצל המשיב, היוו פרעון השיק. כאמור בפסק דינו של בית משפט השלום, בהיעדר אינדיקציה אחרת, אין לראות בהפקדות אלו משום פרעון השיק.

מטעמים אלה דין הערעור להדחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

ה נ ש י א

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של כבוד הנשיא א' ברק.