ע"א 3739/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. בלה נצר - המלט

במסגרת תביעה, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, שהגישה המשיבה נגד המבקשת, פסק בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 443,253 ש"ח. מתוך סכום זה שילמה המבקשת למשיבה סך של 175,000 ש"ח, על חשבון פסק-הדין, ואילו את היתרה בסך של 268,253 ש"ח ביקשה היא לעכב את תשלומה, עד להכרעה בערעור שהגישה היא לבית-המשפט העליון, וזאת בטענה כי קיים חשש שלא תוכל לגבות את כספה בחזרה באם תצליח בערעורה.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתה, וזאת משלא מצא ביסוס לטענתה כי קיים חשש שמא לא תוכל לגבות את כספה בחזרה אם תזכה בערעורה.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה שבה המבקשת על טיעוניה בבית-המשפט המחוזי. מנגד, המשיבה תומכת את יתדותיה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

מן התשתית העובדתית שהונחה בפניי עולה, כי המשיבה משתכרת סך 1,900 ש"ח לחודש, ועל-כן סביר הוא כי יקשה להחזיר את המצב לקדמתו אם תזכה המבקשת בערעורה.

בנסיבות העניין, נראה כי איזון ראוי בין האינטרסים של שני הצדדים מצדיק מתן צו עיכוב ביצוע אך לסך של 150,000 ש"ח, מתוך היתרה האמורה, עד למתן פסק-דין בערעור. לפיכך, על המבקשת לשלם למשיבה, בנוסף ל- 175,000 ש"ח, שכבר שולמו, את הסך של 118,253 ש"ח, אשר יופקד בידיו הנאמנות של בא-כוח המשיבה עד למתן פסק-דין בערעור.