ע"א 3749/16 אייל אפרתי נ. כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ

תביעה נגזרת שהגיש משיב 2 נגד המבקש התקבלה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תנ"ג 51021-02-13 (כב' השופטת ר' רונן ). התביעה הוגשה בשם משיבה 1 – חברה המוחזקת בידי שניהם (להלן: החברה ). בין היתר, ניתן נגד המבקש סעד לפיו עליו להימנע מלהתחרות בחברה, בלא אישורו של משיב 2. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש לבית המשפט העליון. בקשה זו נדחתה ביחס לסעד של הימנעות מתחרות בחברה. המבקש הגישו ערעור על פסק הדין בהליכים העיקריים, ולצדו הבקשה דנן, לעיכוב ביצוע ההוראה בדבר הימנעות מתחרות בחברה.

על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מוגשת לערכאה המבררת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה עד להכרעה בערעור, ובקשה זו נדחית – הדרך היחידה הפתוחה בפני המבקשת היא הגשת בקשת רשות ערעור, ולא הגשה של בקשה מקורית חדשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור. זאת, להבדיל מדחיית בקשת עיכוב ביצוע קצרה עד להגשת הערעור עצמו, שאינה חוסמת את המבקשת מפני מהגשת בקשה מקורית חדשה לערכאת הערעור (ראו ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה

(17.6.2015)). כאמור, המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. משבקשה זו נדחתה, אין ביכולתו להגיש בקשה לעיכוב ביצוע אף לערכאת הערעור. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נתון זה – הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי ודחייתה – כלל לא נזכרו בבקשת עיכוב הביצוע, אלא רק בתשובה שהגישו המשיבים.

מעבר לנדרש, ואף לו הייתי דן בבקשה כאילו היא בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה קמא, היה דינה להידחות מן הטעם שצוין בהחלטה זו. אף אם בהיבט של סיכויי הערעור החוזה מושא המחלוקת מעורר קשיים מסוימים מתחום תקנת הציבור, השאלה שעל הפרק אינה האם המבקש רשאי להמשיך לעבוד אם לאו. כפי שהובהר על ידי ערכאה קמא, הוא רשאי להמשיך ולעסוק במשלח ידו, כאשר השאלה היא האם כל הכנסותיו ילכו לכיסו שלו או לקופת החברה – תוצאה שמשמעותה היא שרק מחצית מההכנסות יגיעו לכיסו. לאמור, הוראת בית המשפט המחוזי אינה כי המבקש ייתן למשיב 2 "שירות אישי", אלא רק כיצד יתחלקו הסכומים שהוא מרוויח מן העיסוק במקצועו. המבקש לא הראה כי בנסיבות העניין תוצאה כזו תפגע בו באופן המצדיק את קבלת הבקשה.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות משיבה 1 בסך של 5,000 ₪.