פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3754/04
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
המערער (המשיב שכנגד):
אלכסנדר בייבוק
נ ג ד
המשיבות (המערערות שכנגד):
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. מלכה גבריאל
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי באר-שבע מיום 8.3.04
בת.א. 1079/00 שניתן על-ידי כבוד הנשיא (בדימ.) ג' גלעדי
תאריך הישיבה:
ו' באייר התשס"ה
(15.5.05)
בשם המערער (המשיב שכנגד):
עו"ד יוסף מ' גולדשטיין
בשם המשיבות (המערערות שכנגד):
עו"ד איריס שלמון
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
המערער (הוא המשיב בערעור שכנגד) נפגע בתאונת-דרכים בהיותו כבן 51 שנים. תשע שנים קודם לתאונה עלה ארצה מברית-המועצות. עוד בהיותו בברית-המועצות הכשיר עצמו המערער לעבודה כטכנאי קירור בשירות רכבות המשא. בעלותו ארצה שימש בעבודות ניקיון, משלא מצא עבודה בתחום הכשרתו. בשל משבר משפחתי שעבר נתקרב למסורת ובמשך תקופה ארוכה לא עבד באופן מסודר.
בתאונה נחבל המערער בעיקר בראשו. בית-המשפט מינה מומחים רפואיים לבחינת מצבו של המערער. בתחום הנוירולוגיה נקבעה למערער נכות בשיעור 25%, זאת בעיקר בשל הפרעות בזיכרון, בריכוז ובקשב ובשל הפרעות בתפקודים האקזקוטיביים. מומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך את נכותו בתחום זה בשיעור של 10% בשל החרדה והדיכאון מהן סובל המערער. מומחה לרפואת העיניים קבע למערער אף הוא נכות זמנית בשיעור 10% של כפילות בראייה. אולם, בסופו של יום נמצא כי לא נותרה אצל המערער נכות בתחום העיניים. בשל ירידה בחוש הריח נקבעה למערער נכות בשיעור של 5% ( כ-35.8% נכות משוקללת).
בית-המשפט המחוזי בא לכלל מסקנה כי המערער אינו מסוגל להשתכר כלל, זאת בשל מומיו אך גם בשל העדר יכולת אישית להשתלב בחיי הארץ ובחיי העבודה, שבא לכלל ביטוי עוד קודם לתאונה. בית-המשפט קמא הניח, כי אלמלא התאונה היה המערער משתכר כ-3,000 ש"ח ברוטו לחודש. סכום זה שימש לפסיקת הפיצויים בראש הנזק של אבדן ההשתכרות וגריעה מזכויות הפנסיה. על אלה הוסף בית-המשפט פיצוי בגין הנזק שאינו נזק ממון. לעומת זאת, מצא בית-המשפט המחוזי כי המערער אינו נזקק לעזרת הזולת.
מסכום הפיצויים הורה בית-המשפט המחוזי לנכות את השווי המהוון של הגמלאות שמשתלמות לידי המערער מן המוסד לביטוח לאומי.
כנגד קביעות אלה משיגים המערער מזה והמשיבים מזה.
המערער סבור, כי הוא קופח בפסיקת הפיצויים בשל שנמנע ממנו פיצוי בגין עזרת הזולת, בשל שלא הובאו בחשבון הפסדי ההשתכרות, כושר ההשתכרות גבוה יותר, שנפגע, השינוי הנוהג בגיל הפרישה והצורך לפסוק ריבית על נזקים שנתגבשו בעבר.
המשיבים, בערעור שכנגד שהוגש מטעמם, מלינים על עצם פסיקת הפיצוי בגין אבדן השתכרות. הם סבורים כי למערער לא היה כושר השתכרות גם לפני התאונה, ומכל מקום לא היה מגיע לכלל השתכרות של 3,000 ש"ח לחודש. המשיבים משיגים גם על קביעת בית-המשפט קמא כאילו נפגע כושר השתכרותו של המערער בשל התאונה, שכן נכותו הרפואית אינה מלמדת על העדר יכולת לעסוק בעבודות פשוטות ובסיסיות. אשר להפסדי הפנסיה, אלה לא נתבעו כלל על-ידי המערער, מציינים המשיבים, ולא היה מקום לפסוק אותם. גם לגוף הדברים לא היה מקום להניח, כך טוענים המשיבים, כי אלמלא התאונה היה המשיב צובר זכויות פנסיה. ואכן בעניין זה האחרון הדין עם המשיבים. לא היה מקום ולא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה תשלום פיצויים בגין הפסדי פנסיה. פריט זה יגרע מפסק-הדין.
אשר להפסדי ההשתכרות, מצא בית-המשפט כי המערער לא צלח בעבודה של ממש גם לפני התאונה. לולא התאונה, כך קבע, היה המערער משתכר כ-3,000 ש"ח לחודש. היום אינו מסוגל להשתכר כלל. בית-המשפט הניח איפוא כי מומיו של המערער גרעו כליל את כושר ההשתכרות המועט שהיה לו, לאמור, הפסדיו בגין התאונה הם הפסדי מלוא השכר שהיה עשוי לבוא לידיו אלמלא התאונה.
בפסק-הדין אין קביעה מפורשת באשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. כל שנקבע הוא שהמערער איבד את כושר ההשתכרות שהיה לו קודם לתאונה וכי כושר זה גם הוא היה חלקי ביותר. חרף זאת, ראוי להותיר את פסיקת בית-המשפט בעניין זה על מכונה משלא נמצאו בידינו כלים לבחון אותה לגופה ומשלא קמה עילה להתערב בה.
קביעה זו מביאה אותנו לשאלת ניכוי קצבת הנכות המשתלמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי. בעניין זה צודק המערער בטענתו כי ראוי היה לנכות רק את מקצת הקצבה, אלא שדרך החישוב שהוא מציע שגויה. כיוון שהנכות שנגרמה למערער בתאונה עולה כדי 35.8%, ראוי לנכות, במקרה זה, שיעור זהה מתוך כלל גמלת הנכות הכללית. הוראה זו תבוא תחת הוראת הניכוי שנקבעה בבית-המשפט המחוזי (רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נז(4) 350). אכן, המערער לא נדרש לטענה זו עצמה בבית-המשפט המחוזי, אך משהעלה אותה ללא התנגדות היום ומשטענה אחרת בדבר ניכוי מן הזיכוי הועלתה גם בבית-המשפט קמא, בחרנו לתקן את הטעון תיקון בעניין זה.
אשר לשאלת היזקקותו של המערער לסיעוד כתוצאה מן התאונה, מעוגנים ממצאיו של בית-המשפט המחוזי בתשתית הראייתית שבאה לפניו ואשר כללה תיעוד של מעקב אחר התנהגותו ועדות של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה. שכר טרחת עורך-הדין שנפסק בבית-המשפט המחוזי יתוקן לשיעור של 13% מסכום הפיצוי כולו (לרבות התשלומים התכופים) ובתוספת ריבית כדין.
לא מצאנו מקום, בנסיבות העניין, להידרש לטענות נוספות שבאו מפי הצדדים.
הערעור מתקבל בחלקו, כאמור, וכך גם הערעור שכנגד.
אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק :
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופט א' גרוניס :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, י"א באב התשס"ה
(16.8.05).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט