ע"א 3811/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. רות דוידיאן

השופט א' ריבלין:

1.המשיבה 1 נפגעה בתאונת-דרכים בעת שנהגה ברכב שהשימוש בו היה מבוטח בידי המערערת. עימה יחד נסעו ברכב בעלה, הלוא הוא המשיב מס' 2, ובנה, הלוא הוא המשיב מס' 3. השלושה נפגעו בתאונה ובית-המשפט המחוזי אמד את נזקיהם. הערעור מופנה כנגד פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, ככל שהוא מתייחס לנזקיה של המשיבה.

המשיבה ובן-זוגה הם הבעלים של משק חקלאי ועל-פי עדותם הם עיבדו יחד את המשק קודם לתאונה. בית-המשפט המחוזי קבע, בהסתמכו על חוות-דעת של מומחים רפואיים, כי כתוצאה מהתאונה נגרמה למשיבה נכות בשיעור של 30% לצמיתות בשל שבר בחולייה צווארית ושבר קטן בשורש כף היד השמאלית. כמו-כן, נקבע כי המשיבה סובלת מ"הפרעת הסתגלות חרדתית, עם רובד דכאוני ואלמנטים של תסמונת נפשית, פוסט טראומטית". עם זאת, העריכה הרופאה הפסיכיאטרית כי יש לייחס מחצית משיעור הנכות הנפשית לעברה של המשיבה, בלא קשר לתאונה. כיוון שכך, נקבעה למשיבה נכות נפשית בשיעור של 12.5%, ובסך הכול נכות לאחר שקלול בשיעור של 38.75%.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת לנפקותה של הנכות הזו על הוצאותיה והפסדיה של המשיבה. בית-המשפט המחוזי העריך כי שיעור הפגיעה התפקודית של המשיבה הוא כשיעור נכותה הרפואית. את בסיס השכר המשמש לחישוב הפסדיה שם בית-המשפט כשיעור השכר הממוצע במשק. הנחה זו מעוררת קושי וזאת מכמה טעמים: הראשון והקל שבהם נוגע לעובדה שבית-המשפט נמנע מלנכות מס מסכום ההשתכרות המשוער והמשוערך כאמור, וקשה יותר עצם הבחירה בשיעור השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות. בית-המשפט המחוזי ציין כי המשיבה עבדה ברוב תקופת בגרותה במשק החקלאי המשותף לה ולבעלה, היא עזרה לבעלה בעבודות החקלאות ואף עבדה כעקרת-בית. במשך תקופה קצרה היא עבדה בשכר מועט ביותר כמטפלת בית. כפי שציין בית-המשפט, קשה לאמוד את הכנסתה של המשיבה קודם לתאונה, כשם שקשה לעמוד על הכנסתה לאחר התאונה. שכן, כלשונו של בית-המשפט המחוזי "לא היתה לה הכנסה ספציפית שניתן לבחון אותה, משום שהכנסתה נבלעה בהכנסות המשק החקלאי".

כיוון שכך הדבר, קיימת השלכה לקביעותיו של בית-המשפט קמא באשר להפסדי בן-זוגה של המשיבה, בכל הנוגע להכנסות המשק החקלאי. והנה בעניינו של זה האחרון קבע בית-המשפט ממצאים מסוימים. בית-המשפט מצא שלאחר התאונה גדל היקף פעולתו של המשק החקלאי, וכי העובדה שבני-הזוג שכרו לעבודה לאחר התאונה עובד זר, הייתה פועל יוצא מן העובדה שהיקף העבודה במשק גדל ונוספו למשק מכסות חלב בשיעור ניכר. משלא באו הפסדים למשק, ממילא לא ניתן היה לפסוק כי הייתה פגיעה בהכנסותיה של המשיבה, ככל שהן מתקבלות מן המשק החקלאי. בראיות שבאו במשפט לא היה די איפוא כדי להצדיק כבסיס לקביעת הפסדי השכר את שיעור השכר הממוצע במשק, בהתחשב בגילה של המשיבה ובעובדה - שאף היא נקבעה בבית-המשפט המחוזי - כי המשיבה "עבדה ברוב תקופת בגרותה במשק החקלאי המשותף". מאידך גיסא, ניתן אולי ללמוד מתוך פסק-הדין, כי בית-המשפט קמא הביא בחשבון הפיצויים שנפסקו למשיבה את מחיר שירותיה הכלכליים של המשיבה, ככל שהם באו לידי ביטוי בעבודתה המאומצת במשק ביתה שבאה להוסיף על עבודתה במשק החקלאי. דמי נזק אלה יש להעריך בשיעור המקובל, שאינו מגיע לשיעור האומדן שהציע בית-המשפט. חישוב מיטיב עם המשיבה יעמיד את ההפסדים בעתיד על מחצית מן הסכום שנפסק, ואת הפסדי ההשתכרות בעבר, המביאים בחשבון גם את הצורך ב"עזרת הזולת" (שמבטא ראש נזק זה) ואת העובדה שהמדובר בנזק שכבר התגבש, על שלושה רבעים מן הסכום שנפסק.

לכל אלה מתווסף קושי נוסף והוא נוגע לפסיקת הפיצויים בגין הפסדי הפנסיה. לפסיקה זו לא היה בסיס בחומר הראיות. מכל מקום, לא בסכום ששימש את החישוב בראש נזק זה. לא הוכח כי המשיבה חסכה מפרי עמלה להבטחת פנסיה ואפילו הייתה המשיבה מתחילה לחסוך לקרן פנסיה ביום התאונה או ביום מתן פסק-הדין, לא הייתה צוברת את הסכום ששימש לחישוב ראש הנזק הזה, כי אם למירב מחצית ממנו.

על-פי חישוב זה יש להפחית מסך כל הפיצויים שנפסקו למשיבה את הסכום של 290,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. שכר טירחת עורך-הדין בבית-המשפט המחוזי יתוקן בהתאם.

הערעור מתקבל איפוא, כאמור. המשיבה 1 תישא בהוצאות המערערת בבית-משפט זה וכן בשכר טירחת עורך-דין בסכום של 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.