ע"א 3849/98 בן קביט משה נ. פדידה יוסף

1.בתיק זה ניתנה על ידי כב' הרשמת מ' אגמון (ביום 16.2.99) החלטה בבקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון. על פי החלטה זו חוייבו המערערים בע"א 3849/98 (המשיבים בבקשה שבפני, להלן: "המשיבים") להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים בערעור זה (המבקשים בבקשה שבפני, להלן: "המבקשים"). זאת בהסתמך על העובדה שהמשיבים היו אמורים לקבל סכום כסף של כ - 300,000 ש"ח מן המבקשים, על פי פסק הדין נשוא הערעור. כב' הרשמת אגמון הוסיפה וציינה בהחלטתה, כי אם הסכום האמור טרם שולם, אזי יפקידו המבקשים בידי בא כוחם סכום של 20,000 ש"ח עבור המשיבים וסכום זה ישמש להבטחת הוצאות המבקשים בערעור.

2.כעת הגישו המבקשים (תחילה המשיבים 1-3 בע"א 3489/98, ולאחר מכן גם המשיבים 4-5 לערעור זה) את הבקשה שבפני - בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערבון. לטענתם, מילאו אחר שתי החלופות שנמנו בהחלטתה של כב' הרשמת אגמון. דהיינו: הפקידו פקדון בסך 20,000 ש"ח ושילמו למשיבים את מלוא החוב הפסוק. מטעם זה הם מבקשים, כי בית המשפט יורה למשיבים להפקיד את מלוא סכום הפקדון שהושת עליהם ויאפשר למבקשים לשחרר את כספי הפקדון שהפקידו בידי בא כוחם. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

3.בתגובתם כופרים המשיבים (אף זאת בלא תצהיר) בטענה כאילו שולם להם מלוא החוב הפסוק. הם אינם כופרים בטענה, כי קיבלו לידיהם (ביום 18.5.99) סך של 310,000 ש"ח. אלא שלטענתם סכום זה מהווה רק חלק מן החוב הפסוק, על פי הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים. עוד טוענים המשיבים, כי סביב הסכום ששולם התקיימו הליכים משפטיים שונים (שפרטיהם לא צויינו) - עקב תביעות נוגדות של נושיהם של המשיבים. לטענתם, משכך הם פני הדברים, ומשהשתהו המבקשים עת רבה בהעלאת טענותיהם לעניין זה, אין למבקשים להלין אלא על עצמם - על שלא קיזזו במועד את סכום הפקדון מן הסכום ששילמו לידי המשיבים.

4.דומה שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש בדבר משמעותה של החלטת כב' הרשמת אגמון מיום 16.2.99 : הגם שאפשר שמצבם הכלכלי של המבקשים בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה ומערבון לא היה שפיר (ולעניין זה לא נקבע ממצא) הרי נוכח העובדה שהם עמדו לקבל מן המבקשים סך של כ - 300,000 ש"ח, לא נמצא מקום לפטרם מחובת הפקדת ערבון. כל עוד לא היו בידי המשיבים הכספים בהם זיכה אותם בית המשפט העליון הרי הדרך הקלה ביותר להבטחת חיובם בתשלום הוצאות המבקשים היתה על ידי ייחוד חלק מן הכספים המצויים בידי המבקשים למטרה זו. מששולם הסכום למשיבים, לא היה עוד צורך במנגנון זה. אפילו נקבל את טענת המשיבים (שאינה נתמכת, כאמור, בתצהיר ואינה מציינת מהו מלוא סכום החוב הפסוק), כי הסכום ששולם אינו אלא מפרעה על חשבון החוב הפסוק, הרי אין ספק שבסכום ששולם לידי המבקשים היה די והותר לשם נשיאה בהפקדת הערבון - ומשכך היה על המשיבים להפקידו זה מכבר. אפשר שהיה מקום לראות את טענת המשיבים כטענת הסתמכות על מצגם של המבקשים לפיה הוצאותיהם מובטחות. אלא שבהיעדר פירוט ותצהיר, אין בידי לקבל את הטענה כאילו אין מצויים כעת בידי המשיבים כספים כלשהם מתוך הסכום ששולם להם - וזאת עקב הסתמכותם על מצגי המבקשים.

5.הבקשה מתקבלת איפוא. אני מורה למשיבים להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים, ןזאת לא יאוחר מיום 10.5.00. כמו-כן אני מאפשר למבקשים 1-3 לקבל לידיהם את הסכום שהפקידו בנאמנות בידי בא כוחם.