ע"א 3863/97 אליקים הררי,עו"ד נ. יהודית לחמן

1.ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.97 (כבוד השופטת סירוטה) בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין.

העובדות

2.המשיבה הגישה כנגד המערערים תובענה למתן חשבונות ופסק דין הצהרתי לפיו כל הכספים שבחשבונות הבנק של מערערת מס' 2 הינם כספי המשיבה ובעלה המנוח. כן נטען, כלפי מערער מס' 1, כי מעל בתפקידו כנאמן על כספי המערער מס' 2 ובעלה המנוח של המשיבה.

3.ביום 18.2.97 נתקיימה ישיבה בתיק הנדון. בישיבה זו נחקרו מערער מס' 1 והמשיבה - וזאת על יסוד תצהירים שהגישו. המערערים טענו, כי בית המשפט התערב במהלך חקירתו הנגדית של מערער מס' 1 בצורה חריגה ביותר - מעבר לנדרש לשם ניהולו של דיון תקין. אליבא דמערערים, היה בהתבטאויות אלה משום חריצת דין והבעת דעה על גירסת מערער מס' 1, בטרם נסתיים הדיון. המערערים הבליגו (לטענתם) בשלב זה, וביקשו כי יותר להם להגיש מסמכים נוספים. בית המשפט דחה בקשתם בהיעדר תצהיר. המערערים הגישו שוב בקשה דומה - הפעם בצירוף תצהיר. בהחלטתו מיום 7.4.97, דחה בית המשפט בקשתם זו. בעקבות משקלן המצטבר של החלטות אלה, ביקשו המערערים את פסילתו של בית המשפט מלישב בדין. בהחלטתו מיום 25.5.97, נדחתה בקשתם של המערערים. מכאן הערעור שבפני.

עילת הפסלות

4.כאמור, טענת המערערים, הן בפני בית המשפט קמא והן בפני - היא כי בית המשפט התערב התערבות יתר - חריגה בהיקפה - במהלך חקירתו של מערער מס' 1. המערערים תומכים טענותיהם במספר רב של התבטאויות מצד בית המשפט: בהחלטה לקבלת תצהיר שהגישו המערערים באיחור, ציין בית המשפט כי: "העמידה שלכם על הרגליים האחוריות שלא יבדקו את החשבון היא שבעצם ממשיכה את הדיון". בתגובה לטענת המערערים לפיה יקשה עליהם להמציא את פירוט הפקדות הכספים בחשבונות הבנק, אמרה השופטת: "אני מצטערת, עורך דין שעושה דבר כזה צריך להסביר ללקוחות שבבוא העת, אם תהיה בעיה, אז אין להם חסיון בעצם, מפני שהוא לא יכול להסתתר מאחורי הניהול בגלל צורת נהול מוזרה שכזאת". בתגובה להצהרת בא כח המערערים, על קיומו של אישור משלוח בדואר רשום, אמרה השופטת: "... אז אין צורך לסמן, ראיתי את זה, לאיזה תצהיר, כל רגע הוא מגיש לי תצהיר חדש. עכשיו אתה מבין למה זה מעצבן?". בתגובה על טענת בא כח המערערים, כי לא היה סיפק בידיו להמציא למשיבה מסמך מסויים, אמרה השופטת: "אז בגלל שהוא העורך דין של הבעל יש לו את כל המסמכים, היא הנותנת שצריך לגלות לה הכל בלי כל המשחקים האלה". בתגובה לטענת בא כח המערערים, לפיה סירב לתת למשיבה לעיין בצוואה, אומרה השופטת: "חוץ מזה, למה הוא נתן לה את המסמכים שאין לה עד עתה את צו הירושה הפורמלי, מה הסיפור הזה?" בתגובה להסברו של בא כח המערערים לאי הצגת חשבונות בפני המשיבה בהיעדר צו ירושה, אמרה השופטת: "אדוני, ככה זה נראה לכן זה מעורר חשד, זה הכל". בתגובה על טענת המערערים לפיה לא מסר מערער מס' 1 למשיבה מידע בהיעדר צו בית משפט על מינויה כמנהלת עזבון ובהיעדר הצוואה, אמרה השופטת: "אדוני, זה תירוץ כל כך מגעיל שאני לא...". בתגובה לטענת בא כח המערערים, כי כבוד השופטת הביעה כבר דעתה בסוגית צוואתו של המנוח, אמרה השופטת: "קרא את הפרוטוקול ותראה מה אמרתי... אתה רוצה - תגיש בקשה פורמלית עכשיו... ואני מבינה שיש לכם מטרה להמשיך את הענין הזה...". לאחר שהמערער טען, כי העברות מסוימות שהתבצעו בחשבון לא היו בהוראתו, אמרה השופטת: "אבל איך זה יכול להיות? הרי אתה יש לך יפוי כח ואתה אחראי לזה". בתגובה לטענת המערער, כי אין הוא יודע אם סכום מסויים הוצא מחברה שבפיקוחו, וכי הוא צריך לבדוק את הסוגיה, אמרה השופטת: "אז מה, באת היום לספר סיפורים? ידעת שישאלו אותך". בתגובה לטענות המערער מס' 1, כי אין הוא זוכר את אשר אירע במהלך השנים 86-87, אמרה השופטת: "אני אגיד לך, אני לא יודעת, אתה נאבק בציפורניים על דבר שנראה לי לא שווה את המאבק הזה. אתה לא מועל בשום זכויות של קליינט, בית המשפט נותן לך הוראה, בודקים את זה... יש פה שאלות שאין לי תשובה עליהן". בתגובה לטענת המערער, כי נשלח דו"ח מדויק למנוח, אמרה השופטת: "אדון הררי, עוד פעם אני אשמע את התשובה הזאת - אני אביא אותך להעיד מחר ב7- בבקר להמשיך כי אני לא יכולה לשמוע את זה. שלחת דו"ח - איפה ההעתק? ... כל דו"ח ששלחת לו כל שנה, תביא לי אותו. אין לך". בתגובה לטענת המערער, כי המנוח ידע על פעולותיו ושכר הטירחה שגבה, ציינה השופטת: "יש אנשים שהם תמיד צודקים. אתך אי אפשר להתווכח". בתגובה לפירוט המערער את תנאי החוזה שערך עבור המנוח, אמרה השופטת: "זה לא מכירה בשוק החפשי כאילו. יש איזה תנאי. גיבנת קטנה על המקרקעין, והגיבנת קוראים לה הררי [המערער מס' 1], שרות של הררי". בתגובה להצגת מסמך שלא צויין בתצהיר, אמרה השופטת: "גמרנו. היא [המשיבה] צריכה לאשר את זה. לא התביישת לצרף מה שרצית. אדוני יפסיק את החרמות האלה...". בתגובה לטענת המערער לענין מחיר מסויים שנדרש, שלא תאם את הסכום שבמסמך שהוגש לבית המשפט, ציינה השופטת: "אני לא יכולה לסבול דבר כזה. מה אתה מתקפל פה ועונה לי 300, אתה ראיית את המסמך הזה לפני שבאת אלי לדוכן, איך אתה לא מתבייש פה להגיד לי 300?... אדוני באמת מתחכם...". בתגובה לטענת המערער, כי לא הוא שיעבד חשבון מסויים, אמרה השופטת: "מי שיעבד אותו, רוח הקודש?". לאחר מספר פעמים בהם נשאל המערער אם שיעבד חשבון מסויים, וענה כי אין הוא יודע על שיעבוד כאמור, חזרה השופטת ושאלה שאלה זו. משהשיב כמקודם, אמרה השופטת: "תגיד לי כן או לא, כל תשובה שתגיד זה בעיני לא". בהמשך לתשובת המערער מס' 1 לשאלה בדבר האמור במסמכי בנק, ציינה השופטת: "רגע,תן לו [למערער] עוד 5 דקות, כבר שעה 4:30, זה שאדון הררי רוצה לתעתע בכולם זה לא..." משהמשיך המערער בסירובו לחשוף את פרטי הלקוח שבחשבון הבנק שניהל, העירה השופטת כי סירובו של המערער בנקודה זו "לא נראה טוב". כן היא הוסיפה, כי "כל ההסברים האלה לא יעזרו לך". בהמשך להסברו של המערער על הנוהל והדרך בה היה מעביר כספים עבור לקוחותיו, ציינה השופטת כי "אתה מבין, אתה עושה דברים מיותרים. אח"כ באים אליך בטענות... חבל אדון הררי, אני חסה עליך ולכן אמרתי לך... בא בית המשפט, נותן לך החלטה, לא, אתה ממשיך להילחם על זה. אז זה מעורר חשד". בתגובה לטענת המערער, כי עליו לבחון ולבדוק כיצד נרשמה העברה מסויימת בין החשבונות השונים שבניהולו, אמרה השופטת: "יש לי רק טענה אחת, וזה הייתה צריך להתכונן, כי כרגע זה עומד במוקד הדיון... ופה אין לך תגובה, וזה מה שמטריד אותי". בתגובה להערת המערער, כי במסמך שהוגש לו מצויין "מצ"ב" ולא "רצ"ב" אמרה השופטת: "אפשר לחשוב שאתה [המערער] מלך העברית". לאחר שהמערער טען, כי הוא לא ידע את קורותיו של לקוחו, ציינה השופטת: "...אני לא מאמינה שאתה לא הלכת להתעניין ולשאול מה קרה לו. אתה בן אדם מסודר. אתה לא שומע מקליינט הרבה זמן. אתה לא שואל איפה הוא? ... אתה ענית, אבל התגובה שלך לא מתקבלת על הדעת...". בתגובה לטענת המערער, כי כספים שהפקיד עבור המנוח בחברת ברוקרים, הם הכספים ה"אנונימיים" שבחשבונות, אמרה השופטת: "אתה לא רוצה לענות על השאלה שלי, כי יש לך סיבה לא לענות... אני אסיק מזה מסקנות, אין לי כח לשמוע את הנאומים שלך". בתגובה לתשובת המערער לשאלה, כי הוא השיב על כך בתצהיר, אמרה השופטת: "לא רוצה לדעת מה כתבת בתצהיר. אנחנו שואלים אותך, תענה בקצרה". בתגובה לעדות המערער, לפיה רכש דירה מסויימת לאחר פרידתו מזוגתו, אמרה השופטת: "מה אני אגיד לך, אתה אשף. כל מה שאני אומרת - הכל יכול להיות אמת לאמיתה, כל מה זאני אומרת, שאתה השארת את זה במצב שרוצים לבדוק, וזה בצדק...". בתגובה לרצונו של בא כח המשיבה לחקור את המערער על מסמך חשבון הבנק, אמרה השופטת: " מה יש לך לשאול אותו, הוא אמר שהכסף נכנס לחשבון הזה, זה מהבנק? בשבילי זה ראייה, שיגיד לא, שיגיד כן...".

5.נוסף על התבטאויות אלה, טענו המערערים, כי גם בישיבה מיום 23.2.97 הוער על ידי בית המשפט, כי: "בידי עו"ד הררי כנאמן יש מסמכים והוא בורר לו אותם כרצונו ואינני מוכנה לתת יד לזה", וכן: "זאת אומרת שעורך דין הררי ישב בניחותא וחיכה. אם יתגלו הדברים יביא המסמכים, אם לא הם ישארו באמתחתו. צר לי אך לא אוכל לתת לו יד חפשית". הוא הדין לגבי הישיבה מיום 7.4.97, בה נאמר על ידי בית המשפט: "הבקשה מוזרה על פניה"; "אין צורך לחזור על הדברים. על פניו נראה שעורך דין הררי לא שש להציג את המסמכים"; "ההחלטה כי בשעות אחר הצהריים [החקירה], הקשתה על עורך דין הררי היא טענה בלתי הולמת עורך דין".

6.עילת פסלות נוספת מצאו המערערים בשורה של החלטות דיוניות, שהיה בהן לטענתם משום קיפוח בולט שלהם. בין היתר, מציינים המערערים לענין זה, את סירובו של בית המשפט לקיים דיון בסעדים הזמניים במעמד שני הצדדים; דחיתן של בקשות להחשת הדיון; דחית בקשת המערערים למתן ערובה לשיפוי נזקים אפשריים כתוצאה ממתן הסעד הזמני; דחית בקשה לביטול מינויו של רואה חשבון, שמונה לבדיקת חשבון המנוהל על ידי מערער מס' 1 - ואינו קשור כלל (לטענתם) למשיבה; דחית בקשה למחיקה על הסף באי תשלום אגרה כדין; דחית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שהוגשה עליה בקשת רשות ערעור וכן דחית הבקשה דלעיל בדבר צירוף מסמכים נוספים. כן מציינים המערערים שורה של החלטות דיוניות לטובת המשיבה.

החלטתו של בית המשפט קמא

7.כאמור, דחה בית המשפט ביום 25.5.97 את בקשתם של המערערים לפסילתו. ראשית , ציין בית המשפט, כי הבקשה לא הוגשה על פי סדרי הדין שכן טענת הפסלות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. כאמור, עיקר טענות המערערים מופנית כלפי הדיון מיום 18.2.97. מישיבה זו, חלף זמן רב עד הגשת הבקשה -כאשר בפרק זמן זה היו עוד הליכים - לרבות פניה של המערער 1 ביום 12.3.97 למסור הבהרות לחקירתו, ודחית הבקשה ביום 7.4.97. בקשת הפסילה, לפיכך, הוגשה רק ביום 4.5.97. שנית , ולגופו של ענין, קבעה השופטת כי הדיון היה דיון ענייני ומקיף, וכי טבעו של הסכסוך דנן הצדיק ירידה מעין זו לפרטים. כבוד השופטת הסבירה את הצורך בעמידה על תפקידו של המערער מס' 1 כנאמן, ועל החשבונות השונים שנפתחו בפיקוחו - הן בהיבט בעליהם, בהיבט הפעולות שנעשו בהם, ובמועד פתיחתם. לפיכך, השאלות שהוצגו על ידי בית המשפט היו במסגרת ניהול רגיל של דיון, כשאשר השופט מבקש הבהרות והסברים לאי הבנות העולות מן התיק ומיתר חומר הראיות. לאור טעמים אלה, נדחתה בקשת הפסלות על הסף.

הערעור

8.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים בו על האמור לעיל בדבר קיומה של עילת פסלות - ומדגישים את ההיבט המצטבר של ההחלטות וההערות מצד בית המשפט. המשיבה, בתגובתה, דוחה את טענותיהם של המערערים מכל וכל. היא מדגישה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה - כמו גם את הערעור - על הסף. לגופו של ענין, מדגישה המשיבה, כי המערערים הסתפקו בציטוטים ובאמירות סלקטיביות ביותר, כאשר קריאת כל 134 עמודי הפרוטוקול של חקירתו של מערער מס' 1, מובילה למסקנה שונה לחלוטין. קריאה כאמור מגלה, אליבא דמשיבה, כי הדיון התנהל בצורה אוביקטיבית ומאוזנת, ללא כל דעה קדומה וללא חשש ממשי למשוא פנים. בהקשר זה מזכירה המשיבה כי החלטות דיוניות התקבלו גם לרעתה - וגם לטובתם של המערערים. כן היא מציינת כי ההערות שהובאו כבסיס לעילת פסלות - טענות אלה הן מסוג הטענות הרגילות שרשאי - ואף צריך - שופט להשמיע, ולהביא במהלך דיון עניני ויעיל שבאולם המשפט - תוך גילוי מעורבות - שאין בה משוא פנים - במשפט המתנהל בפניו.

דיון

9.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראש וראשון לטעמי הוא השיהוי שבהגשת בקשת הפסילה. על פי תקנה 471ב', לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מועד העלאת טענת פסלות הינו:

"בתחילת הדיון בתובענה... ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות. לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".

אכן, את טענת הפסלות יש להעלות מיד ולפני כל בקשה אחרת - "מי שמבקש להעלות טענה כאמור [טענת פסלות] חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו, בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' עמוס בן שלמה יהודה , פ"ד מה(3) 790, 791; ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם); ע"א 3778/94 צבי גורפינקל נ' לין , פ"ד מט(1) 309, 314). אכן, "טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" שאותו שומר מי שגורס דבר קיומה של עילת פסלות עד שיבוא מועד נוח להעלותה" (ע"פ 2113/91 הנ"ל, בעמ' 791). כאמור, במקרה דנן צמחה עילת הפסילה - בעיקרה - בישיבה מיום 18.2.97. ביום 12.3.97 הוגשה בקשה למסור הבהרות במסגרת חקירה חוזרת. ביום 7.4.97 , ניתנה ההחלטה. בקשת הפסילה הוגשה, כאמור, רק ביום 4.5.97. לא זו אף זו: עוד במהלך חקירתו של מערער מס' 1, ביום 18.2.97, ולאחר שנרמז לבית המשפט כי "הובעה דעה" בענינו, נשאלו המערערים אם בכוונתם לטעון טענת פסלות. הם לא עשו כן. אין בדברים אלו אלא להדגיש, כי טענת הפסלות נטענה שלא במועדה על פי סדרי הדין ולכן בדין דחה על הסף בית המשפט את הטענה על הסף.

10.שנית , ולגופו של ענין, לא מצאתי בטענות המערערים משום עילה לפסילת השופטת מלישב בדין. קריאת פרוטוקול הדיון במלואו מצביעה על כך, כי השאלות שנשאלו היו לגופו של ענין ועסקו בלב ליבו של הסכסוך המתברר. חלק ניכר מן האמירות שהביאו המערערים בבקשתם הוצא מהקשרן - כאשר בחינתו על רקע הדיון כולו, והשאלות והתשובות שניתנו לפני האמירות ולאחריהן - מצביעים על כך, כי לא ענין לנו בהבעת דעה ובחשש ממשי למשוא פנים, אלא בהתערבות וניהול הליך משפטי על פי סדרי הדין. יתכן, והערותיו של בית המשפט יצרו בלב המערערים חשש סוביקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט (השווה: ע"פ 5/82 ח"כ אבו חצירה נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247).דא עקא, כי לא בשל חשש זה לכשעצמו יפסל השופט מלישב בדין (ראה: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 625; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 637, 641; ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל , פ"ד טז(1), 52, 56). אכן, בחינת הדברים דנן, ובכלל זה ההחלטות הדיוניות שניתנו (ראה: ע"פ 7218/94 מזור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) - אינו מעלה חשש מעשי אוביקטיבי למשוא פנים. אין בדברים שנאמרו - כמו גם בהחלטות שנתקבלו - עילת פסלות מלישב בדין. כך הדבר, בין בשקילת הדברים לכשעצמם, בין בראיתם במצטבר, לפיכך, דין הערעור להידחות.

סיכום

11.העולה מן המקובץ הוא, כי דין הערעור להידחות. ממילא נדחית גם בקשת המערערים מיום 24.6.97, בה נתבקש בית משפט זה להפסיק את ההליכים בבית המשפט המחוזי עד לבירור ערעור הפסלות.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.