ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3867/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער ים :
דב ואסתר אשד
נגד
המשיבים :
1.רקורד תעשיות תוכנה בע"מ
2. שמואל טל
3. אילן כץ
ערעור פסלות שופט
על
החלטתו
של
בית משפט
השלום בת"א-יפו בת.א. 17631/96 מיום 11.6.98
שניתנה על ידי כבוד השופט טל שחר
בשם המערערים:
עו"ד יעקב רובין
בשם המשיבים:
עו"ד אהרן אהרוני
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ט' שחר) מיום 11.6.98, בה דחה בית המשפט בקשה, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 17631/97.
1.
המערערים הגישו נגד המשיבים תביעה כספית בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א. 17631/96). תביעה זו נוגעת לנכס שהושכר על ידי המערערים למשיבים (להלן "המושכר"). ביום 4.11.97 התקיים דיון ראשון בתיק, ובמהלכו נחקר המערער מס' 1 בחקירה נגדית ובחקירה חוזרת על תצהירו. כשבועיים לאחר קיומו של דיון זה הגישו המבקשים בקשה לפסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בהליך. עיקרי הטיעונים בבקשה זו היו אלו: בפתח הדיון שהתקיים ביום 4.11.97, עובר לעדותו של המערער מס' 1, אמר בית המשפט, כי הוא סבור שהמערערים אינם זכאים לקבל מן המשיבים דמי שכירות עבור התקופה מיום 1.10.97, תקופה המהווה, לטענת המערערים את עיקר תביעתם; בית המשפט הוסיף, כי על המשיבים היה להגיש תביעה שכנגד, וכי הם "פראיירים" שלא עשו כן; בית המשפט הודיע למערערים, כי אם יפסידו בתביעתם יישאו בהוצאות נכבדות לאוצר המדינה ולמשיבים וציין, כי לאחרונה פסק הוצאות בסך 70,000 ש"ח; בית המשפט אמר, כי ידרוש מן המשטרה לחקור את השכרת מקצת המבנה (שבחלקו האחר מצוי המושכר) לשוכרים שניהלו במקום קזינו; בית המשפט בא בטרוניה אל בא כוחם של המערערים על שלא רשם הערת אזהרה בדבר שכירות המשיבים במושכר; בית המשפט העיר לבא כוח המערערים על ניסוח חוזה השכירות והוסיף, כי מוטב היה לו נוסח החוזה על-ידי אביו של בא כוח השוכרים באופן טוב יותר.
2.
ביום 11.6.98 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, אותה הגדיר כ"מקוממת" ו"חסרת שחר". בהחלטתו הבהיר בית המשפט, כי עובר לשמיעת הראיות אכן עסק בבירור מקדמי של מספר סוגיות ובמאמץ שיפוטי להבאת הצדדים להסדר פשרה מוסכם. לעניין זה ציין בית המשפט:
"זו סמכותו וזכותו - ואף חובתו, לעיתים, של כל שופט, לבירור סוגיות שבמחלוקת והצבעה על פלוגתאות ועובדות משמעותיות להתדיינות, ואין
בדברים הנאמרים או נשאלים ומודגשים בבירור שכזה כדי לרמז כהוא זה על תוצאות ההתדיינות העתידית או על מסקנות שיפוטיות עתידיות שמקומן בפסק הדין, ואין בהן כדי לשקף דעה קדומה של בית המשפט."
על בסיס דברים אלה, הוסיף בית המשפט, כי דבריו לא חרגו מבירור המחלוקות שבין הצדדים ומהעלאת נושאים שונים, שיש להם נגיעה למחלוקות אלו. כך באשר לשימוש במבנה המושכר, שימוש שעל טיבו מסתמכים המשיבים בהעלאת טענתם, כי המושכר לא התאים לייעודו. בית המשפט ציין, כי מצא לנכון להעיר, כי שימוש זה היה עשוי להוות עילה לתביעה שכנגד מצד המשיבים. אולם הערתו יועדה לצרכי פשרה בלבד, שכן ממילא חלף הזמן להגשת תביעה מעין זו. עוד ציין בית המשפט, כי אכן העמיד את הצדדים על כוותו לפסוק הוצאות בסכום נכבד בתיק, אולם הדגיש, כי דבריו כוונו לשני הצדדים, וכי המערערים אינם חולקים על כך, אלא טוענים, כי למעשה הופנו דבריו אליהם בלבד. לאור כל זאת דחה בית המשפט את בקשת הפסלות.
3.
בערעור שבפני חוזרים המערערים על טענותיהם. לטענתם, גבלה התנהגותו של בית המשפט בהפחדה, ואף הביאה, בפועל, לנסיגתם של המשיבים מהצעת פשרה אותה הציגו קודם לכן בפני המערערים. בנסיבות אלו, טוענים המערערים, כי התנהגותו של בית המשפט חרגה מנסיונות פישור, מקובלים ולגיטימיים, שכן בית המשפט צידד במובהק בעמדת המשיבים, ואף כינה אותם "פראיירים" על שלא הגישו תביעה שכנגד. עוד טוענים המערערים, כי התייחסותו של בית המשפט לנושאים שאינם נוגעים, לשיטתם, להליכים שבפניו, כגון שאלת ניהול הקזינו, ניסוח הסכם השכירות ואי רישום הערת האזהרה, מעידה אף היא על קיומה של אפשרות ממשית לקיום משוא פנים בעניינם.
4.
המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. לטענתם, הבעת דעה על ידי בית המשפט בנסיון להביא צדדים לידי פשרה הינה עניין שבשיגרה ואין די בכך שבעל דין נתפש לתחושה הסובייקטיבית שדעה זו משקפת משוא פנים כלפיו. לעניין זה מוסיפים המשיבים וטוענים, בהסתמך על ע"א 6581/94 מיכאל זק נ' ספר אלקטרוני ממוחשב ס.א.מ. בע"מ , פ"ד מח (5) 837, 842 , כי אפילו נתגבשה דעה קדומה בלבו של שופט, עדיין אין בכך די להביא לפסילתו, כל עוד לא הוכיח מבקש הפסילה, כי אותו שופט סגור בפני שכנוע רציונלי וכי אין סיכוי לשינוי דעתו. לגוף הדברים טוענים המשיבים, כי בית המשפט התייחס בדבריו לתצהירי עדות ראשית שהוגשו בפניו, בטרם נשמעו העדויות, וציין, כי אם יוכיחו המשיבים את הטענות הכלולות בתצהיריהם
קלושים סיכויי המערערים להצליח בתביעתם. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי הערות בית המשפט באשר לעילת תביעה שכנגד ולפסיקת הוצאות לא חרגו אף הן ממסגרת נסיונו להביא את הצדדים לידי פשרה. לטענת המשיבים, נועדו בקשת הפסלות וערעור הפסלות לחלץ את המערערים מעמדת נחיתות אליה נקלעו בעקבות חקירתו של המערער מס' 1 על תצהירו.
5.
לאחר שעיינתי בטיעונים שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. כבר נפסק בעבר, כי עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו נסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט היושב בדין.
(וראו, לדוגמא: ע"א 5796/97 פיניציה מפעלי זכוכית בע"מ
נ' ניסים רונן (טרם פורסם); ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי
(טרם פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' סמיר עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 750, 761; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל
(לא פורסם). בית המשפט מנסה לפשר בין הצדדים המופיעים בפניו כדבר שבשיגרה. פשרה ראויה עשויה להיטיב עם שני הצדדים, לחסוך מזמנם וממשאביהם ולסייע לניצול יעיל יותר של המשאבים השיפוטיים. מטבע הדברים, מציג בית המשפט בפני הצדדים, מכח מעמדו, בקיאותו ונסיונו, את תמונת הדברים הלכאורית, כהוויתה, כפי שהיא נתפשת מנקודת מבטו ולא מנקודת מבטו של מי מן הצדדים המעורבים. בנסיונו להביא את הצדדים לידי פשרה מצביע בית המשפט לא פעם (וגם זאת - ברמה הלכאורית) על נקודות תורפה ונקודות חוזק בטיעונים שבפניו. הדברים ידועים ומקובלים ואין בהם כדי להביא לפסלותו של השופט המציע פשרה. אדרבא, נקיטת גישה דווקנית יתר על המידה (בין באשר לתוכן הדברים ובין באשר להיקפם) תשלול מבית המשפט את יכולתו לפעול להסדרת הסכסוך שבפניו במהירות וביעילות ותמנע מן הצדדים את סיועו של בית המשפט בנסיונם להגיע לידי פתרון מוסכם. עילת פסילה תתקיים רק אם חרגו דברי בית המשפט מדברי שכנוע או הבעת דעה לכאורית גרידא ועלו כדי דברים היוצרים
חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט, עד כדי הפיכת ההליך (המצוי, כאמור, אך בתחילתו) ל"משחק מכור" (ראה: בג"צ
2148/94 גלברט נ' וועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 606). נסיבות אלו לא התקיימו בהליך שבפני. בית המשפט אכן פעל בנסיון להביא לפשרה בין הצדדים. בכך בלבד אין די להביא לפסלותו. גם לגוף הדברים לא גיליתי בדברים המיוחסים לבית המשפט (הן בתוכנם והן בהיקפם) אותו חשש, לא כל שכן "חשש ממשי", למשוא פנים. דבריו של בית המשפט לא חרגו מגדרן של הערכות מקדמית גרידא ולא עלו כדי גיבוש דעה מוגמרת.
הערעור נדחה.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.
ניתן
היום, ו' בחשון התשנ"ט (26.10.98).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98038670.
A02
/דז/